פרק 38-
התעוררתי מזיעה
החלטתי שאני מוציאה לעצמי את זה מהראש ולא נותנת לזה להשפיע עליי.
שום ילדה פריקית בשם טרייסי לא תפריע לשנת היופי שלי
הנחתי את ראשי שהרגיש לי כמשקולת -על הכרית ונרדמתי
בבוקר קמתי והרגשתי טוב יותר
ניגשתי אל המראה ושטפתי את פניי
שיפשפתי את העיפרון השחור המרוח שהשאיר זכר לדמעות מאתמול וציחצחתי שיניים .
התלבשתי יפה והתבשמתי
"עם אני יקרין שמחה- אני גם יהיה שמחה" ניסיתי לעודד את עצמי..
ירדתי במדרגות ונשקתי לאמא בלחי
"גיא בחוץ" היא הצביעה אל החלון
יצאתי מהר החוצה ונכנסתי לגיא שישב בתוך האוטו שלו
הוא הסיע אותי לכיוון בית הספר והוריד אותי קרוב
"תודה רבה גיאצ'וק" נישקתי אותו בלחי ויצאתי מהאוטו ..
מרחוק הצלחתי לראות את לירון יושבת על הספסל מדוכאת
ישרתי את התיק על כתפיי והלכתי לעברה בהליכה מהירה
שראתה אותי היא ניגבה את פנייה הלחות מדמעות כנראה וניסתה להקרין חיוך
"אני מכירה אותך לירוניי.. מה קרה?" אמרתי וחיבקתי אותה חזק
היא גימגמה
"עזבי .. סתם" השחילה בין יבבה ליבבה שיצאה מגרונה
הסתכלנו אחת על השניה בעיינים והתחלנו לצחוק
היא חיבקה אותי והחיוך האמיתי חזר לפניה
אני:"עכשיו את מוכנה להגיד לי מה קרה לך?"
לירון:"עזבי נו בואי לכיתה יש עוד מעט צלצול"
אני:"מעניין לי ת'זרת . יאלה שפכי "
היא התלבטה והתחילה לדבר
"תקשיבי אני יודעת שאני יראה לך תינוקית והכול
ואני יודעת שבכלל אני מטומטמת שאני בוכה בגלל זה
פשוט אני כ"כ רציתי להתקבל למעודדות ובסוף.. את התקבלת ואני לא.."
דבריה היכו אותי בחוזקה
לא האמנתי שחברתי הטובה עצובה בגלל שלא נבחרה במקום לשמח שאני נבחרתי
מצד אחד ריחמתי עליה כי ידעתי כמה היא אוהבת את זה
אבל מצד שני הרגשתי עלבון
חברה שלה התקבלה וכל מה שיש לה לעשות זה לבכות על עצמה
החלטתי להתעלם מזה
למזלי הצלצול הגיע ועלינו שתינו שותקות לכיתה
התיישבתי במקומי והוצאתי את היומן
התחלתי לקשקש בו כל מיני קישקושים עד שלא הבחנתי בכלל שהיה שיעור חופשי
התרוממתי במהירות מכסאי
פעם ראשונה מאז שהגעתי לאר"הב שלא היה לי עם מי להיות
לא היה לי חשק ללכת ללירון שהייתה עם שירי , אחת הבנות החדשות בכיתה
ללכת לכיוון ג'ין שישבה על סטיב ונישק אותו במצח וציחקקה מכל מה שאמר-בכלל לא היה לי כוח
וללכת לשחר..
רגע
איפה שחר ?
חיפשתי את שחר בעייני
הסתכלתי בכל מקום ולא מצאתי
אותו
יצאתי מהכיתה והתכלתי להסתובב בבית ספר
חיפשתי אותו בגינה, בשירותים
והוא לא היה בשום מקום
הוצאתי את הטלפון והקלדתי SMS :
"איפה אתה?"
התחרטתי ומחקתי את הSMS
החזרתי את הפלאפון לכיס המכנס שלי וחזרתי לכיתה
לקחתי את תיקי
והלכתי הביתה
לא היה לי חשק ליום המדכא הזה
כל מה שחלמתי עליו היה להגיע הביתה ולהכנס לאמבטיית קצף חמה .
הלכתי לכיוון הבית
שמתי את אוזנייות האיפוד באוזניי ושמעתי את השיר
PEACE OF ME של בריטני ,,
שהגעתי הביתה פתחתי את התיק וחיפשתי את המפתחות
הבחנתי בפתק לבן מקופל
הוצאתי את המפתחות ופתחתי את הבית ,
זרקתי את התיק בסלון והתיישבתי לקרוא את המכתב,
מיד זיהיתי את כתב היד של לירון:
"את יודעת כמה רציתי את זה.. ציפיתי שתביני ..
בתור חברה חשבתי שתוותרי על זה בגללי..
כנראה אנחנו לא באמת חברות טובות"
עם מה שהרגשתי בבוקר היה עלבון – זה היה עלבון כפול
הרגשתי את הדמעות עולות על לחיי
ומציפות את עיניי
זה לא היה פייר
התקבלתי
התעלפתי בדרך
עשיתי כמיטב יכולתי
לא עשיתי לה דווקא
כל רצוני היה פשוט לצאת ולצעוק
"זה לא פייר"
היתי בשוק מההתנהגות של לירון
לא האמנתי שחברתי ה"טובה" דורשת ממני לוותר על משהו שכ"כ רציתי בגלל שהיא לא התקבלה
קרעתי את המכתב וזרקתי אותו לפח
עליתי לחדרי ופתחתי את המחשב
הדלקתי את האיסי למרות שידעתי שכולם בבית ספר ,
ככה חשבתי לפחות...
שיניתי אווי :
"אתם כ"כ תינוקיים .
ואת? איכזבת אותי."
מיד שלחצתי על כפתור ה – OK
הבחנתי בשחר שהתחבר
פתחתי את חלון השיחה שלו וראיתי את האווי שלו :
"עם טרייסי היפה שלי,
הברזנו עוד הפעם
להתראות זונות"
היתי בשוק
זה לא היה שחר שאני הכרתי
האווי הכי ארוך שהיה אי פעם לשחר היה : "2:0 לריאל מדריד"
היתי המומה על שחר
ראיתי את השינוי שלו עד עכשיו אבל זה כבר היה ממש מוזר
"שחר ? מבריז?" לא הסתדרו לי שתי המילים האלו ביחד .
סגרתי את מסך המחשב ונכנסתי למקלחת
פתחתי מים חמים באמבטיה
שפכתי לתוכו כמה סבונים וורודים שהבאתי עוד מהדיוטי פרי
והתפשטתי
נכנסתי פנימה והרגשתי רוגע
כל הקשיים שלי כרגע היו מתחת לבועות הוורודות
הבועות האופטימיות
הנעימות
נרדמתי לי במים החמים..
וואי פרק אחרי מלאמלאמלא זמן ,
תגיבו [:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
