סיפור בהמשכים(:

נכנסתי פנימה והרגשתי רוגע

כל הקשיים שלי כרגע היו מתחת לבועות הוורודות

הבועות האופטימיות

הנעימות

נרדמתי לי במים החמים..

יותר מאוחר הוצאתי סופסופ את הפלאפון שהיה טמון בתוך הילקוט

היתי המומה  אבל  שום שיחה לא הגיעה

נכנסתי לתיבת הSMSים וראיתי SMS  אחד מג'וש :

"אהובתי,נעלמת לי."

החזרתי לו SMS בחזרה כי לא היה נעים לסנן אותו יותר

"אני עושה את דרכי חזרה.אוהבת אותך"

אהבתי את התשובה שלי

זרקתי את הטלפון על המיטה וירדתי למטבח

חיממתי לי שניצל ופסטה ובנתיים שמתי ללוקאס השמנמן אוכל בקערה

שמעתי את ציפצוף המיקרו והוצאתי את האוכל

התיישבתי בשולחן והתחלתי לאכול

מלבד הביסים שלי ושל לוקאס באוכל שלו היה שקט

לא היה לי שום חשק לשים מוזיקה

או לפתוח את ה MTV כהרגלי

כל שרציתי היה שקט

אבל בתכלס שקט לא היה לי

כי המחשבות הציפו את ראשי ולא יכלתי להתעלם מהם

חשבתי על לירון ועל שחר ועל ג'וש

ידעתי שמי שיכול להוציא אותי מהמצב הזה זה ג'וש

הרמתי את הטלפון וחייגתי אליו

שמעתי כמה צילצולים ושמעתי קול של נערה :

"הלו? הלו?????!?!" הנערה צעקה

הקול שלה היה לי מוכר

בדקתי עם חייגתי את המספר הנכון-וכן ,

זה היה המספר של ג'וש..

"נו לירון תביאי לי " שמעתי את קולו של ג'וש מהטלפון

הבנתי שלירון אצלו

לא היה לי חשק לדבר איתו יותר וניתקתי

עם קודם הרגשתי חרא עכשיו הרגשתי הרבה יותר גרוע

כל מה שרציתי היה להעלם

לא היה לי כוח לאף אחד

אבל בכל זאת הטרידו אותי המחשבות

"מה ג'וש עושה עם לירון?"

עליתי לחדרי  

נשכבתי על מיטתי

והתכסיתי בשמיכה

ונרדמתי..

"רגע רגע"

צעקתי ששמעתי את פעמון הדלת

הסתכלתי בשעון והשעה היתה 18:15

"וואו כמה ישנתי"

דחפתי את רגליי לתוך נעלי הבית הוורודות שעמדו מתחת למיטתי

וירדתי למטה

הסתכלתי דרך החלון ולא הצלחתי לראות אף אחד בחוץ

פתחתי את הדלת וראיתי את ג'וש

הוא ישב על הרצפה נשען על הדלת

שהוא הרגיש את הדלת נפתחת הוא התרומם במהירות וניקה את מכנסיו

מהלכלוך.

הסתכלתי עליו במבט אדיש

כעסתי עדין

ג'וש:"לא תזמיני אותי להכנס?"

מבלי להענות פתחתי את הדלת וסימנתי לו להכנס

הוא נכנס והתיישבנו שנינו על הספה

ג'וש:"תקשיבי אני יודע מה את חושבת.."

אני:"מה אני חושבת?"

ג'וש: "נו שאני ולירון.."

אני:"שאתה ולירון מה?"

איבדתי את סבלנותי

בא ומתחיל איתי בחידות

שיגיד את מה שהוא רצה וזהו

ג'וש:"את התקשרת היום ושמעת את לירון

אז חשבתי שאת חושבת שאנחנו חברים או משהו כזה"

ג'וש אמר בדיוק מה שהיתי אמורה לחשוב

עם לא הייתי מכירה את לירון גם היתי חושבת ככה

אבל ידעתי שלירון לא מסתדרת עם בנים כמוהו

הפניתי את מבטי לריצפה

אני:"יש לי סיבה לחשוב דבר כזה?" התחכמתי

ג'וש:" ממש לא..פשוט... היא עזרה לי במתמטיקה"

והנה עוד משהו , שעם לא היתי מכירה את לירון הייתי מאמינה לו .

לירון גרועה במתמטיקה

היא תמיד מעתיקה במבחנים ועדין מקבלת ציון גרוע

היא כל החיים שלה עם מורים פרטיים ..

לא היה לי כוח להתווכח איתו

עם הוא רוצה להסתיר ממני – שיסתיר.

התרוממתי וסימנתי לו לצאת מהדלת

הבעת פניו השתנתה לעצב

הוא היה עצוב וחסר אונים

ברגע שהוא בא לצאת מהדלת קראתי לו .

הוא הסתובב ונישקתי אותו.

הרגשתי את דמעתו המלוחה בתוך פי

הוא בכה

"אני לא אוהב לריב איתך" אמר תוך כדי וליפף אותי בתוך חיבוקו

הדבקתי לו עוד נשיקה וליטפתי את שיערו

"גם אני לא אוהבת לריב איתך" החזרתי לו בפינוק

ג'וש:"אני אוהב אותך..לירון"

אני:"לירון?!?!?!?!?!"

המשך בפרק הבא =]