שלום לכל הקוראים הבלתי נראים.

חודש וחצי.

זו ללא ספק ההוכחה לכך שאני כותבת כשאני מרגישה לבד. אפשר גם להסתכל על זה בצורה אחרת ולומר שזה מרשים מאוד שבמשך חודש וחצי הרגשתי " ביחד" , אבל גם זה לא מדויק.

אני מכירה את א' כמעט חודשיים, אוטוטו

ונראה לי שהקסם פג. בכל אופן סביבי כבר לא עפות פיות ומרכבות עשויות דלעת.

יום שישי היה כמו סרט אימה גרוע.

הלו אני ישנה כמו בול עץ , התעוררתי לקריז א' שטוען עד כמה הוא אוהב אותי ועד כמה הוא לא מרגיש שאני שם כמותו. כשאמרתי לו שאני אוהבת הוא לא האמין לי . בכיתי . הדמעות זלגו מעיניים אפלוליות שרוצות לישון, ושלמעשה לא התעוררו מהתרדמה הנינוחה שאפפה אותן לפני מספר דקות.

ואז הוא בכה בגלל שהוא גרם לי לבכות.

אמר שהוא לא יוכל להידם כל הלילה כשסירבתי לשכב איתו בטענה שהוא פגע בי לפני פחות מעשרים דקות.

ותוך חמש דקות החייל נחר כמו גבר בן 50.

ואני נשארתי מהורהרת במיטה.

כל אחד יכול לפגוע בך.

גם הוא, שבהתייחסותו אליי הוא היה רכרוכי – פגע בי. יכול להיות שאני הייתי הטריגר, אבל מה לעשות שלא ניתן לנהל איתי שיחות נפש בזמן שאני ישנה ולצפות לתשובה.

אני לא מספיק אוהבת כדי לתת לו לפגוע בי. האם אני אוהבת בכלל ? יום לפני הרגשתי שכן. עכשיו ? עכשיו לו יכולתי לראות אותו לא הייתי רוצה . אין לי כוח. עם ג' שלא דיבר העיניינים זרמו יותר. רוב הקשר הזה מתבסס על מין, ושינה וזמן מיטה. לא על שיחות – כיוון שאני לא מצליחה לנהל כאלו עמוקות איתו. לא על חוויות בגלל שאין לו כוח לזוז אלא אם כן זה כדי לעשן נרגילה עם חברים. ולצאת לאכול בחוץ זו לא בדיוק חוויה בגלל סעיף א' המעיד על כך שהשיחות שלנו עקרות.

כשאני מחבקת אותו עירומה אני הכי נינוחה שאפשר, וזה כביכול מאוד נעים. השאלה היא האם זה נכון? שכבר אחריי חודשיים אין שום ריגוש בלשכב לידו עירומה, אז מה הלאה ?

אז למה בעצם להמשיך עם זה ?

עוד יום רק יגרום לכאילו פרידה הזו להיות קשה יותר. אנחנו חודשיים יחד, מבחינת השיחות אנחנו שבועיים ביחד, מבחינת הסקס אנחנו חצי שנה ביחד , מבחינת המשפחה שלו אנחנו שנה ביחד – דודים שיודעים את שמי, ומבחינת החוויות ? לפני דייט ראשון ...

אבל הוא טוב אלי, והוא אוהב אותי, ואני אוהבת את מי שאוהב אותי. והוא גורם לי להרגיש טוב עם עצמי אחריי תקופה ארוכה שהרגשתי דחויה.

ראיתי אתמול הישרדות . שכן משתתף . שכן שלא יצא לי לראות עד החצי שנה האחרונה. אחד הגברים היפים שראיתי . באחת האורוות ראיתי אותו, עלם מרשים שלא מסתכל על בנות המין השני שסביבו, כנראה בגלל שכולן נרמסות ונמסות למרגלותיו. אז הוא יצא לרכב עם אישה אחת. יותר מאוחר נודע לי שהוא נמצא עם גרושה פלוס ילדה בקשר רומנטי. רק שם כנראה הוא הרגיש שהוא צריך להתאמץ להשיג , שזה לא מובן מאליו.

לא טוב לנו עם מה שאנחנו יכולים להשיג בקלות, אנחנו תמיד נהיה מרוצים יותר ממה שהיינו צריכים להתאמץ בשבילו, נעריך אותו יותר והוא יהיה בעל משמעות גדולה יותר – לא נרצה לאבד אותו. זה מסביר את ההחלטה המוזרה של השכן יפה התואר שלי, וזה מסביר את הקשר שלי עם ג' וד-ניאל – שהייתי צריכה להתאמץ כל כך כדי לייצר .הקשר שהחזקתי בשיניים ונהניתי מכל מחווה מהצד השני כי ידעתי שסביר להניח שהכול יתפוגג ולא ישאר. השאלה היא גם האם זה נכון. והאם אדם יכול להיות שלו וכנא כשהוא נושך חזק בשיניו ונועץ ציפורניו כדי שלא יברח- האם זה הנכון ?

וככל שאני כותבת יותר את הפוסט הזה כך אני מבינה כמה אני לא מרגישה "יחד" עכשיו.

ולא נוח לי לחשוב ככה, אני מרגישה כאילו אני בוגדת בו עם דברי – עם עצמי.

לוקחת את ידי המונחת בכפו ומניחה אותה בסמוך לידי השנייה שמונחת על בטני.

פוסט הרסני שהולך לייצר הרבה בדידות .

שבוע טוב לכולם,

ליידי גודייבה .