היום כשהתעוררתי החדר היה חשוך מידי
הראש כאב לי
לא זכרתי....
האפלה הזאת שהתלבשה עלי כמו ענן אפור ביום קודר סחפה אותי איתה
הפילה אותי.
בין שרציתי או שלא זה פשוט קרה. הוא פשוט הלך.
ועכשיו מה? הקירות ידברו איתי? התקרות ישמעו את אותה זעקה חדה של כאב?
למה הכול כל כך שומם?
איפה אני חייה בעצם? מה יהיה עכשיו?
אני יושבת על הדשא מנסה להירגע,להסדיר את נשימותיי,את גופי הרועד כולו
חושך עכשיו שוב לילה העולם ממשיך להסתובב כאילו כלום.
האנשים עוברים על ידי מחייכים אני קפואה מנידה בראשי כדי להתחמק מסתם מילים שלא יגידו שום דבר בעצם.
דמעות,הם חלק ממני,שוב זורמות,מכאיבות בגרון ,צורבות.
חיוך לא ישוב עוד לפני אור לא ישוב עוד לעיני בלעדייך
האוויר עומד בחדר לא עושה כלום לא נושם.
אמונה שהשארת אחרייך ותקווה שמחזיקה בי חזק
אז איפה אני בעצם,בכלל? מי אני? מה אני צריכה לעשות פה ולמה?
שאלות תהיות הן כולן באות בעוצמות שבכלל לא תיארתי לעצמי,למי בכלל היה זמן לתאר לעצמו? הכול קרה כל כך מהר הכול התהפך חיים שלמים נגמרו בדקה משפחה של דורות רבים נחרבה בשנייה למה?
תגיד לי למה.
זיכרון,אולי צחוק מתגלגל זה כל מה שנשאר ממך לא יותר
ושוב אני מחפשת..אני לא יודעת מה...
לקום,להתעורר ולגלות שכל זה בעצם סיוט מטופש זה מה שהייתי רוצה כנראה שתכננו בשבילנו דברים אחרים.
אל תבקש ממני להיות אופטימית אין לך זכות! אל תחייך אלי ותגיד לי שהכול בסדר,לא!שום דבר כבר לא כמו שהיה! אל תבוא לי לחלום בלילה אני פשוט לא רוצה! אל תגיד לא לשכוח כי זה מה שהייתי רוצה!
שקט
נשימות שמתחזקת מפעם לפעם
זאת אני,מבוהלת אין לי דבר להיאחז בו רק בך.כבר לא.
טעם
שמחה זה אתה.
מאז שהלכת נשארתי לבד אולי תחזור לפחות תבקר אין לי דבר חסר לי חיבוק חם חיבוק מלטף חיוך שזורח ואור שנוצץ בעיניים גדולות.
פחד,טוב,רע,אני אטומה אני סוגרת עכשיו את כול הסדקים שבלבי את הפתחים שחטפו זעזוע אני לא חשה אני לא.
אפור ושחור נעשים הצבעים שלי צבעי אבל ושכול אני מנסה לברוח למקום שיהיה לי בו קצת יותר טוב אבל אין פרצה בגדר ואין מי שידריך ואין לאן לברוח. זה פה, מולי ,זה מאיים,אני לא מרגישה.
כעס הוא פורץ את הסתימות שאטמתי היטב.
ואני שוב חשופה כולי ערומה שוב מול כולם אני חשופה.
קר לי נורא
מבטים מכל עבר ,רחמים ופחד ממי? תגידו לי?
השוואות בלתי נפסקות ושוב דמעות של תנין וכאב חד,דוקר,שננעץ בכול פעם מחדש,בכול בוקר שמגיע.
דייייייייייייי!!!!!!!!!!!
אני מתחננת,זה לא מגיע לי אני לא אשמה!!!!!!!!!!!!
תחושות מציפות את גופי,רגשות מעורבים מתערבבים זה בזה אין לי מה לעשות
אין לי מה לחפש
אולי
תקווה.
שמץ של אמת,של חופש,של השלמה,של אור
אני פה
עכשיו אני חשה
מרגישה
הכול נפתח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
