בחמישי האחרון הייתי בים עם חברה במקום ללכת לבצפר
כן זה לא היה מתוכנן,חזרתי הביתה כולי שרופה
עכשיו אני יושבת מול המחשב שרופה כמובן,וכותבת פוסט שאין לי מושג מה המשמעות שלו.
אני בבית,כבר ארבעה ימים,בלי יכולת תזוזה נורמלית,אני מרגישה כמו נכה.
אני רואה טלוויזיה בלי סוף ולא יושנת כ"כ טוב בלילות.
לפני פחות משבועיים הייתה לי אזכרה,אלירן(ז"ל)
עברו שנתיים מאז שהוא נירצח
אני דיי מתגעגעת אליו אני מודה
למרות שלא היה לי איתו איזשהו קשר
אבל אחרי שאתה מכיר אדם מסויים יותר מ-7 שנים סביר להניח שתרגיש בחוסרו.
ואולי סתם הפכתי להיות שוב הילדה הפגיעה שהייתי לפני הרבה זמן
לפני שהתחלתי להתמודד עם העולם.
אני כותבת וכותבת ואין לי מושג למה
אין לי מושג מה אני עושהפה או בחיים בכלל
אני בבית,עוד מעט יש לי בגרויות,שסביר להניח שאני לא אעבור אותן.
אני נימצאת בכיבוי,לשם שינוי כי זה היה דבר שאני רציתי,רציתי מלפני שנתיים
אבל אני גם אחת שרגילה לשקט וחופשיות
אחרי צבא או לפני כמה שיותר מוקדם
אני רוצה לחיות בצפון.
אתם יודעים אזור מחייה שקט כזה שיש הרבה טבע,דיי רחוק מהעיר,
עם איזו אורווה וסוס או שתיים.
בית קרקע אולי בן 2 קומות מאלה עם הגג המשולש.
עץ גדול ויפייפה ליד הכניסה בצד הבית.
חח כלב חמוד משחק בדשא ורץ להנאתו.
לוב תרנגולות יהיה חמוד
ואולי גם כמה כבשים.
איזו גיבעה קטנה בשביל לראות את הכוכבים המדהימים,
וכמובן,הדבר החשוב ביותר,שטח.
מקום שיהיה אפשר להרגיש בו חופשי
שטח שיהיה מספיק גדול לרכיבה אינסופית.
כל זה חלום אחד,דיי גדול אני מודה
מאז שהייתי קטנה
אני זוכרת אותו רק בגלל המקרים שהייתי צריכה להתמודד איתם בילדותי
ואני עדין מאמינה בחלום הזה
אני עדין רוצה שהפנטזיה הזו תתגשם.
אינ יודעת מה אני צריכה לעשות בכדי להשתנות
או שאני חושבת שאני יודעת
אבל אני מקווה להצליח
ואולי אני לא צריכה להשתנות בכלל
ברור שהייתי מעדיפה שדברים טובים יתחילו לקרות
שיעלו לי חיוך על הפנים במקום שאני אזייף אותם בלי סוף.
אבל היי
להישאר אופטימים נכון?
אין משו אחר אז זה מה שהיה...
לכל מי שקרא עד הסוף,ל הכבוד
חחח יש לכם לב חזק נגד חפירות..^^..
מוזמנים להגיב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
