גם אני רוצה פיה שתשמור עליי

רוב הדברים נישארו כמו תמיד..

האופטימיות שלי דיי ירדה לאשפטות

בבית עדיין אותו חרא מסריח

רבה עם ההורים שלי ללא סוף ואין לאן ללכת

ושוב תחושת הלא שייכת לשומקום חוזרת...

יאפ..זה רישמי...הדיכאון חזר לתקופה נוספת

אוף לא הספיקה לא התקופה הקודמת!

זוכרים את הוידוי שאיתו פתחתי ת'בלוג?<

זה הפוסט הראשון.

טוב אני לא אחזור עליו אם זה מעניין מישו אז אתם יכולים לחזור אחורה בזמן

[חבל שאי אפשר לעשות כך גם במציאות] בכל אופן המטרה שלי הייתה להתיידד איתו..

טוב זה לא כ"כ מצליח

תבינו הוא אדם מאוד חמוד,נחמד,רגיש,מתחשב בקיצור הכל.

אני אל יודעת למה הוא כ"כ השתנה בחצי שנה שנה האחרונה..

הוא כבר לא אותו אדם שכרתי

אני רוצה להתיידד איתו כי אני יודעת שאני לא אוכל להיות איתו..

ולפני חצי שנה בערך שראיתי אותו אחרי חודש חודשיים שלא ראיתי אותו שמח!

וזה גרם גם לי להיות שמחהה!

ראיתי אותו מאושר,צוחק,נהנה !

ולאחרונה בחודשים האחרונים עם יוצא לי לראות אותו זה רק שהוא מגיע לחזרה

וגם אז אין לי כ"כ איך לדבר איתו..

או שהוא מאחורי התופים ובחוץ מעט נירגע..

אבל אני רואה אותו מהרהר.. לא כמו לאז מאושר...

עכשיו הוא חושב

אותן מחשבות שאולי היו לא או שהן חדשות אני לא יודעת

ואני לא הנערה שאפנה אליו..אין לי מה להגיד

היי

-היי

הכל בסדר?<

-כן.

בטוח?

-כן למה..

כי אתה ניראה מהורהר 

-מהורהר? =/

כאילו קרה משו...

-לא קרה כלום.

אממ אקיי..

- [והוא מתרחק...]

מבינים ...

אני,אני רייקנית כזאת

לא יודעת עם מי לדבר על מה

ואין לי ביטחון עצמי בשיט...

לאומת זאת בשני האחרון הייתי במשחק הכדורסל שהיה בת"א

הלכתי לאבטח ת'ארוע עם צופים מהתחנה בת"א

היה נחמד..

ומאור[צופה אש בפגשתי בתחנה ובא איתנו] כניראה נידלק עליי..

הוא ממש ממש חמוד ונחמד!

הוא קנה לנו קולה ושאל עם אני רוצה גלידה או מההמבורגר שהוא קנה במשחק השני

הזמין אותי גם לסרט ואליוו הביתה , באמת שהוא חמוד

ועוד חצי שנה הוא יוכל לבוא לעשות משמרות גם בבת ים אחרי שיעבור מבחן.

אבל...למה הוא נידלק עליי?

אין בי שום דבר.

אנ פשוט גופה שיכולה ללכת

כמובן שהסכמתי לסרט [הייתי יוצאת מפגרת אם לא]

בחמישי היה הגמר..

לא יכולתי ללכת כי היה לי ת'קורס בתחנה פה בבת ים

היה דיי נחמד הגעתי ב20 ד'ק מוקדם

חחח כן,לפני זה הייתי קצת במשוגעים חזרתי מעט על החומר..

העתקתי 2 דפים ואז עברתי על הרכבים עם דוד וסהר והיה מצחיק

עשינו קצת סולמות וזרנוקים כי בקשתי וזהו..

משם לשומר ואז הביתה בסביבות 9..

כן אין לי חיים..

אתמול הלכתי בסביבות 21:00 למשוגעים..

סתם עליתי לגג

הכוכבים נצצו בצורה יפה ביותר

שמעתי מוזיקה

גם חשבתי לא מעט

חח אדים יצאו לי מהפה שחזרתי אחר מיליי השירים...

וב22:15 בערך התחלתי לחזור אחרי שקפא לי התחת P=

היום אני כניראה אלך שוב

הרבה זמן לא ראיתי שקיעה

וכמו שבספר "הנסיך הקטן" כתוב :

פרק 6: יפה שקיעת השמש ללב עצוב

.....

"-יום אחד-סיפר לי-ראיתי את שקיעת השמש ארבעים וארבע פעמים!

אחר הוסף ואמר:

-אתה יודע...טוב לראות את שקיעת השמש כשהנך עצוב מאוד..

-ובכן,היית עצוב מאוד באותו יום שראית ארבעים וארבע שקיעות?

אולם הנסיך הקטן החריש ולא השיבני דבר."

וזה נכון

השקיעות באמת יפות

אבל עוד יותר יפות  כשאתה עצוב..

בכל אופן אני מתנצלת על החפירה

וכל הכבוד לאלה שהגיעו עד כמעט הסוף..

שיר שכתבתי לפני מספר חודשים ...

קרוב לתחילת הלימודים..

מדמיינת את עצמי

פורשת כנפיים ועפה בשמים

מתיישבת על ענן לבן

וצופה בשקיעה של תחילת הסתיו

השמש משנה את ציבעה לכתום

קרני האור האחרונים מתנפצים מבעד לעננים

השמש נעלמת באופן הים

קרן האור היחידה נבלעה יחד איתה

חושך ואפלה כבשו את העולם

הכוכבים נצצו

הירח זהר במלו כוחו

העננים החלו להתפוגג

שרשראות מתוך האדמה הונפו לשמיים

היישר על ידיי הן נסגרו

משכו אותי חזרה

נאבקת,מנסה להשתחרר אך לא מצליחה

לבסוף,

נישארתי קלואה בתוך סיוטיי

ולא ראיתי אותך עוד לעולם