בוקר טוב
אני לא יודעת עם הפוסט הזה אופטימי או פסימי
אולי הוא סתם,עוד פוסט..
אני ממש עייפה
אני לא יושנת טוב בזמן האחרון
ולילה ללא שינה כלל זה בדיוק מה שהייתי צריכה..
אני יושבת עכשיו בחולון
עם המחשב מן הסתם
שומעת מוזיקה אבל ממש ממש חלש
וציפורים כבר התעוררו והתחילו לשרוק
הרוח הקרה נחלשת ומתכוננת לתבוסה.
בעוד כמה שעות החום יכה בנו שוב..
ועוד חצי שעה שעה בערך השמש תעלה מעל מפני האדמה.
אם לומר את האמת..
אני דיי מותשת
אין לי כוח לכלום
אני עדיין בראש להתרחק כמה שיותר
כמה שיותר
אבל זה לא כ"כ מצליח לי..
כל פוסט יכול להיות האחרון שלי
ויכול להיות המשך לאין סוףף..
בבית אני אותה משוגעת..
שום דבר לא השתנה ואני מניחה שהבנתם שהשטן בבית..
בתחנה גם לא משו..
אני מתחילה להיות עכשיו גם קצת בחולון אבל עדיין זה קשה כי זה רחוק לי יחסית...
וזהו
אני מתה מבפנים
אך מנסה לשרוד מבחוץ.
עבר כ"כ הרבה זמן
מאז שהקשבתי לשקט מסביב
הרגשתי את הרוח הקרה שאני כ"כ מתגעגעת אלייה
מאז שראיתי שקיעה או זריחה
מראה מדהים של כוכבים שוב עדיין לא יצא לי
מאז שראיתי את הירח המדהים במלואו חציו ועד שהוא מתפוגג ומתמלא..
ואיך אפשר לשכוח את העננים
בשלל צורות וגדלים.
מה אני יכולה להגיד..
אני מתגעגעת לכל מה שאין לי עכשיו..
אבל אני שמחה שאני מצליחה לשרוד
אני לא יודעת לעוד כמה זמן,
אבל לפחות בנתיים..
השמיים כבר התבהרו..
הרוח הקרה מכה רק עוד פעמים ספורות לפני שתלך
כ"כ נחמד לראות את העלים של עץ שאני כ"כ אוהבת מתנופפים ולשמוע אותם מרשרשים מהרוח
אני בטוחה שהם שמחים שכ"כ נעים עכשיו..
ואיך אפשר שלא לשים לב לציפורים המתעופפות..
אבל האנשים החלו לצאת לעבודה
והמכוניות החלו שוב להיות על הדרכים
ומטוסים שמטיסים אלפיי איש ביום...
זה הורס את השקט הטוב שהיה
ואני אחרי הזריחה
אלך לנסות לישון
ואולי הפעם,אני באמת אשן,כמו שצריך...