קוביות -
זה כל כך מוזר, אני בשוק. זה הכי לא מתאים לי בעולם! וזה גם כואב.
מה שעוד יותר מעצבן, זה שאסור לשים צבע בפעם הראשונה.. אררגג.
בתכלס הרבה אומרים לי שזה לא כזה נורא כי זה "ממש מתאים לי". בולשיט. זה רק כי אני מרגישה ממש רע עם זה...
באמת שזה הייה אחד הימים הכי לא מעניינים שיש.
הכל הייה כרגיל, בערך.
באתי בבוקר, הייתי צריכה לריב עם מי שיושב לידי כדיי שתן לי לשבת לי החלון, ובתמורה אני ארים לו את הכסא בצהריים.
הייה שיעור ערבית ספרות. נחמד דווקא, פתרנו שיעורי בית ואז הייה חידות... נורמלי =/
אח"כ נסענו 4 ילדים מהכתה לייצג את בצפר בבצפר אחר ושווק אותו. הייה ממש משעמם ומלא ערסים קטנים התרוצצו סביבנו...
כשחזרנו הייה "שיעור חברה" (השיעור שבו דפנה [המחנכת] צועקת עלינו ו/או נוזפת בנו ו/או אומרת לנו כמה אנחנו צריכים לשמור על המבנה החדש ו/או מודיעה לנו הודעות מההנהלה...) אז פשוט לא נכנסנו לשיעור... וזה לא הייה כזה נורא כי נשארה חצי שעה עד לצלצול אז כבר לא כעסו עלינו...
אז הסתובבנו ודיברנו בספרייה עד שכל שכבת ג' הגיעה והתקרצצה שם עם איריס הספרנית, אז עברנו למסדרון ליד הכתה שלנו ואז כבר צילצל, אז אכלנו...
אחרי ההפסקה הייה שיעור פיזיקה, הגשנו את העבודות, ודיברנו מלא על כל מניי דברים...
אה, כן - בשיעור פיזיקה חברה שלי נפרדה מחבר שלה... הייה ממש עצוב והוא נראה לי ממש מעוצבן עליה עכשיו... ודרך אגב - זה גם מי שיושב לידי..
*נדבר?*
לא יודעת.. הכל מוזר לי בזמן האחרון. זה כבר לא תקופה חולפת, זה ממש חלק מהחיים שלי. אני לא יודעת יותר כלום, לא על עצמי ולא על החברות שלי.
לא מוצאת שום דבר להתעסק בו, ובתכלס - נמאס לי. נמאס לי להיות אני. אני באמת מבולבלת, ואני פשוט חייבת לקחת את עצמי בידיים. לצאת מזה, לצאת מהמצב הזה ובעיקר להפסיק לרחם על עצמי.
מעצבן אותי שאין לי למי לפרוק, ושאני מוציאה הכל על האנשים שחשובים לי.
אני פשוט לא לומדת להיות אמיתית, בעיקר עם עצמי.
באמצע פעולת מוזיקה:
תמר .ר.: כולם לשתוק!!!!!! יש לי משהו חכם להגיד!!
אני: מה?
תמר. ר: אה טוב, לא משנה
_______
בעז: אויי שמעו בדיחה!
מישהו מתלכלך מצבע, אז אומרים לו, 'לא נורא, זה יורד בכביסה!!!!'
חחחחחחחחההההההה.....
אני: לא הבנתי... ?
בעז: נו, כאילו אי אפשר להכניס בן אדם לכביסה!!!!!
_________________
היי את - תודה 3>
כינוי:
...יעלי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
