אהבה זה כואב

טוב אני יודעת שלא היה עדכון הרבה זמן וזה כי נוי עסוקה אז אני פה כדי לעדכן במקומה..

אני כתבתי את הפרק *קרדיט לי!*

תהנו,קורלי 3>

#טלפון#
(באמצע המחשבות? חח)
"הלו" אמרתי
פתאום קלטתי מי רשום על הצג...
~שיט!! עכשיו?~ חשבתי
"היי טלי"
"היי" עניתי
"מה קורה?"
"הכל טוב..." עניתי ולא שאלתי מה איתו
"אנחנו צריכים לדבר את בבית?"
"לא!"ממש לא היה לי כוח אליו
"מתי תהיי?"
 הייתי כבר עצבנית....

"יונתן מה אתה רוצה?" אמרתי בכעס.
"סתם,לדבר..." הוא עונה לי בתמימות, קולטים?! תמימות!
"לדבר?!" שאלתי מופתעת. אף פעם הוא לא רצה לדבר איתי.. פתאום 'סתם,לדבר?'
" זה לא ממש לטלפון..." הוא אמר ואני עניתי "ואני לא ממש בבית.."
"איפה את?" הוא שאל "אצל חברות..." עניתי בלי חשק בכלל.
"אהה ומתי תהיי בבית?" הוא שאל שוב.
~מזה תחקיר?~
"ממש אין לי מושג.." עניתי בעצבים. "אפשר לדבר אולי בפעם אחרת? אני עסוקה.." ניסיתי לנפנף אותו.
"ברור, אבל את יכולה להתקשר אליי כשאת מגיעה?" הוא שאל. "טוב" עניתי וניתקנו.

הוא כ"ך מעצבן אותי, אחרי הקטע ה'קטן' שלו עם אלמוג הוא רוצה לדבר איתי? נו באמת..
"טלי,מי זה היה?" לי שאלה אותי ואני? בכלל שכחתי שהן שם...
"יונתן.." עניתי. "וואו את ממש מרחיבה.." היא אמרה בציניות. "אפשר אולי יותר פרטים?" דקלה אמרה.
סיפרתי להן בקצרה ובלי יותר מידי פרטים שזה מי שהייתי דלוקה עליו ושראיתי אותו מתנשק עם חברה לשעבר שלי,אלמוג.
"בגלל זה היא ניסתה לדבר איתך אתמול ונפנפת אותה?" סיוון שאלה. "כן.." עניתי "ואולי אפשר להעביר נושא?" שאלתי או יותר נכון ביקשתי..
"כן ברור" לי אמרה ואז לחשה לי באוזן "אני מקווה שיונתן ואלמוג שייכים לעבר כי עכשיו יש לך אותנו ואת יובל בהווה שלך."
"יאללה בואו נסדר את הבית,בירדקתם לי אותו ואם אמא שלי תראה.. בקיצור ואואואו!" לי אמרה וכולנו קמנו לסדר.
תוך כדי שסידרנו את הסלון עשינו מלחמת כריות מטורפת.. היה מצחיק! סיימנו לסדר את הבית בערך ברבע ל8 ונפרדתי מהבנות.
הלכתי ברחובות והתחלתי לחשוב ~למה הוא מתקשר? נו באמת.. מעניין מה הוא רוצה.. שאני יסדר לו את אלמוג אולי? כן בטח..~
"את לא מבינה,את סתם ילדה קטנה. מה רוצים ממך? כולם קוראים בשמך,אל תהיי תמימה.." הפלאפון קטע את מחשבותיי.
על הצג הופיע -יובלי =) -
"הההההלו.." עניתי והתחלתי לצחוק. "מה קורה?" יובל שאל אותי..
"בסדר מה איתך?" שאלתי. "מצויין, תגידי איפה את?" הוא שאל.
"בדרך הביתה למה?" עניתי "אהה אז זאת כן את מלפניי?" הוא אמר והתחיל לצחוק.
"מה?" אמרתי והסתובבתי וראיתי את יובל מתקדם אליי ונשפך מצחוק. ניתקתי את הפלאפון. "מצחיק אותך לראות אותי הולכת ברחוב אהה?"
שאלתי. "לא.. מצחיק אותי שדווקא את הולכת מלפניי ברחוב." הוא ענה.. "אז מה קורה? מאיפה חזרת?" הוא שאל. "מלי.. הלכנו אליה אני
ודקלה וסיוון" עניתי. "האא ונהנת?" "ברור!" עניתי בהתלהבות. והוא התחיל לצחוק.
"את לא מבינה,את סתם ילדה קטנה.מה רוצים ממך? כולם קוראים בשמך,אל תהיי תמימה.." הפלאפון צלצל שוב.
הסתכלתי על הצג -יונתן- "למה את לא עונה?" יובל שאל אותי שראה שלא עניתי אחרי 2 צילצולים.. "אין לי כוח אליו.." עניתי.
"אליו?" הוא שאל וחטף לי את הפלאפון. "הלו?" יובל ענה.. "לאא.." אמרתי לו..
"לא.. זאת לא טלאור מי זה?" אחרי כמה שניות יובל אמר "אפשר לדעת למה אתה צריך אותה?"
"מי אני? אני.. ממ.. ידיד מאוד טוב שלה" הוא ענה ליונתן. "טוב...ביי" הוא אמר וניתק.
"יואו יובל אני לא מאמינה!!!" אמרתי לו.. "אני לא מבין למה לא ענית לו.. הוא נחמד,קצת חופר אבל נחמד.חח הוא ממש נלחץ כשאני עניתי הוא
חשב שאני חבר שלך." יובל אמר והתחיל לצחוק "נלחץ?" שאלתי.
"כן נלחץ.. טחח נראה לי הוא דלוק עלייך חזק טלי.." יובל אמר. "כן בטח, בטח דלוק עליי.. אחרי שהלשון שלו הייתה תקועה בפה של אלמוג."
מלמלתי לעצמי. "מה? הוא התנשק עם אלמוג הזאתי מהכיתה?" יובל שאל והסתכל עלי במבט מופתע. "כן" אמרתי והשפלתי את המבט לרצפה.
"את אוהבת אותו אהה?" הוא שאל בטון מאוכזב.. "כבר לא,פשוט פגע בי מה שהם עשו.היא ידעה שאני אהבתי אותו.ובכל זאת הלכה והתנשקה
איתו..גם כן חברה!" "את לא צריכה אותם..יש לך אותנו,אותי..אל תדאגי,אני לא ילך ויתנשק עם הבן שאת אוהבת.." הוא אמר ואני התחלתי
לצחוק. "מטומטם!" אמרתי תוך כדי שאני צוחקת. "למה מטומטם? לא יפה לקלל טלי.." הוא אמר. "ככה מטומטם!" עניתי "יאללה אני צריכה
לפנות פה,אז נראה אותך מחר בבצפר?" שאלתי. "תראי..תראי" הוא ענה,חיבק אותי והביא לי נשיקה על הלחי.פניתי בפנייה ותוך 5 דק' הייתי בבית.
הסתכלתי בשעון והיה 8 ורבע. עליתי להתקלח,עשיתי מערכת,אכלתי משהו והתחברתי למסנג'ר.
ישר קפצה לי 2 הודעות. מאלמוג ומיונתן.~הוו יופי שניהם שלחו לי הודעה~
אלמוגוש- טלאור?
חיכיתי כמה שניות ועניתי לה.
טלי- מה את רוצה?
אלמוגוש-לדבר..
טלי-אז את רוצה הרבה, את לא מבינה שאין לי על מה לדבר איתך? פשוט אין!
אלמוגוש-יש.. אני רוצה להתנצל.
טלי-יופי התנצלת,עכשיו צאי לי מהחיים!
אלמוגוש-נו טלי..
טלי- שום נו ושום טלי.. מהיום אני טלאור בשבילך.למרות שלא יהיה לך למה לקרוא לי..אנחנו ממילא לא מדברות!
אלמוגוש-טלאור חכי שנייה.
טלי-ביי אלמוג.
אמרתי ויצאתי מהחלון שיחה שלה.. נכנסתי לשל יונתן.

יונתן המלך-?
טלי-?
יונתן המלך-היי..
טלי-היי
יונתן המלך-טלאור,מיזה היה בטלפון?
טלי-ידיד שלי מהבצפר החדש.. למה?
יונתן המלך-סתם..
טלי-מה רצית היום?
יונתן המלך-להיפגש..
יונתן המלך-אפשר אולי מחר?
טלי-טוב..מחר בצהריים,אחרי בצפר אצלי סבבה?
יונתן המלך-סבבה.
ויצאתי מהשיחה שלו.

למחרת היום עבר מהר,צחוקים עם כולם.. לימודים,בוחן פתע (!) כל היום חשבתי על מה יונתן רוצה לדבר איתי.. לא הייתי מרוכזת בכלל
ושכחתי בטעות את הספר היסטוריה על השולחן מרוב המהירות להגיע הביתה.
הגעתי הביתה, ואחרי חצי שעה היה זמזום בדלת.. הלכתי ופתחתי "היי.. בוא תיכנס" אמרתי והוא נכנס. "לך לחדר שלי.. שנייה אני באה."
אמרתי והלכתי להביא קולה ו2 כוסות "תודה.." הוא ענה. "אז על מה רצית לדבר יונתן?" שאלתי אותו.
"רציתי לדבר על.. על.. טלי,אני אוהב אותך"
שוק! הלם! מה?! יונתן.. זה שהייתי דלוקה עליו כ"ך הרבה זמן אוהב אותי נו באמת!!! זה לא קורה לי.. "אין לך מה להגיד?" הוא שאל.
"אוהב אותי? אוהב אותי?" אמרתי בעצבים "אז למה התנשקת עם אלמוג באותו היום בפארק? כי אתה אוהב אותי? נו באמת!" אמרתי.
יונתן הסתכל לי בעיניים ואמר "טלי אני אוהב אותך,באמת!" ובלי התרעה מוקדמת.. הוא נישק אותי.
"ס..סליחה על ההפרעה" שמעתי והתנתקתי מיונתן. ~מה הוא עושה פה?~
"רק באתי להחזיר לך את הספר היסטוריה.. שכחת אותו על השולחן.." הוא אמר ויצא במהירות. "יובל.. יובל חכה רגע." הלכתי אחריו.
"מה?" הוא אמר והסתובב אליי. "חשבתי שאת לא אוהבת אותו חשבתי שהוא שייך לעבר,אני לא מבין למה את משקרת טלאור.." יובל אמר וראיתי
את המבט המאוכזב שלו בעיניים. "אני לא אוהבת אותו.. הוא בא.. ונישק אותי, את האמת? אני בכלל לא מבינה מה הוא עושה פה!" עניתי.
"את לא חייבת לי הסברים.. באמת זה לא שהיה או יש בנינו משהו" יובל אמר ויצא מהבית. "שיט!" צעקתי. "מה קרה?" יונתן בא במהירות מהחדר שלי.
"אתה מטומטם זה מה שקרה!" אמרתי. "מה עשיתי?" "נישקת אותי! אל תיתמם עכשיו יונתן! אני לא מאמינה.. טוב יונתן זה לא ילך בנינו בסדר?
אתה יכול לחזור לאלמוג שלך.. היא בטח מחכה.." אמרתי לו בעצבים. ~אני לא מאמינה שזה קורה!~ "טלאור..אני יודע טוב מאוד שאת גם רוצה אותי"
הוא אמר.. "אז אתה יודע לא טוב,אני לא אוהבת אותך יונתן,פשוט לא!" אמרתי והסתכלתי לו בעיניים ויונתן? יונתן פשוט הלך מהבית...

"אני לא מאמינה שיובל ראה אותנו!" בכיתי ללי בטלפון..
"יואו גם אני לא.. מה היונתן הזה רוצה?" היא שאלה. "אותי.. מסתבר"
"ואת רוצה?" היא שאלה בטון חשדני. "נראה לך? אני לא רוצה אותו..הוא לא מעניין" עניתי.
"אני פשוט לא מאמינה שיובל ראה אותנו!!!!" צעקתי שוב לטלפון.
"את לא רוצה את יונתן.." היא אמרה. "נכון" עניתי.
"את רוצה את יובל.." היא אמרה בפתאומיות. "גם נכון" עניתי. "מה? לא! מה פתאום!" אמרתי לה אחרי ששמתי לב למה שאמרתי.
"כן את כן רוצה אותו!" היא פסקה.. "טוב... אולי קצת.." אמרתי לה.