כולם אומרים , יבוא היום ויהיה בסדר .

אז הנה , זה קרה .

זה היה צפוי מידי , אחרי פוסט קודם הייתי בטוחה בעצמי ,

היו דמעות והיה כאב .

אני מבינה שהרבה יותר קשה לי בלעדייך מאשר איתך .

אני לא יכולה להחזיק ככה, אני תלויה באוויר .

כי אני לא יכולה לעזוב, אבל גם לא להישאר .

אני מקווה שיבוא היום שבו יהיה לי טוב ,

שאוכל לחייך חיוך אמיתי ולא מזוייף.

יום בו אוכל לכתוב אפילו פה ,שקצת טוב לי .

אני עד עכשיו לא מבינה,

איך זה שכשתחום אחד בחיים פגום לך , הכל נפגם .

נושאת עיניי למעלה , מתפללת אליו .

שיביא לי קצת נחת , שיתן לי לחייך .

"מה לקחת כשברחת, כן מה לקחת,

במלחמה הזאת אולי ניצחת, 

מה נשאר לי כשהלכת ?

השארת לי רק מילים מקלט בין הצללים,

ספרים מסודרים ובין החדרים,

השארת לי רק מילים ,זר של מנעולים,

אלוהים השארת לי רק מילים . "