כולם אומרים , יבוא היום ויהיה בסדר .

"חשבתי שסיכמנו שאת לא מופיעה לי בחלומות יותר".
"באמת, מתי סיכמנו את זה?"
"לא זוכרת. זה היה די מזמן."
"ומה עשיתי? בחלום, כלומר?"
"לא משהו מיוחד. היית פשוט מקסימה כהרגלך."
"ומה הבעיה פה?"
"שביקשתי ממך יפה להפסיק לעשות את זה. להיות מקסימה, זאת אומרת".

בואי נטוס לירח.
את ואני.
נהיה שם ביחד עם הילד שיושב על הקצה ונכיר את הזקן שמדליק את הכוכבים כל לילה.
אולי הם אפילו ייתנו לנו להחליף אותם לאיזה יום, יומיים.
אני אדליק את הכוכבים ואכבה את השמש, אמתח את הלילה ואהפוך אותו ליום שלם.
הלילה הופך אותנו לאנשים אחרים, נותן לי הזדמנות להיות עוד קצת לידך.
לאהוב אותך עוד קצת, ולשנוא את עצמי על זה עוד טיפה.

"חשבתי שסיכמנו".
"שאני לא אופיע לך יותר בחלומות?"
"לא רק. שפשוט תפסיקי".
"להפסיק מה בדיוק?"
"חשבתי שתביני כבר לבד".
"אז אני לא. להפסיק מה?"
"לגרום לי לאהוב אותך כל כך."
"את עדיין חושבת עליי?"
"לא יודעת. נראה לי שכן. אבל לא כמו פעם".
"כשאהבת אותי יותר?"
"כשלא שיקרתי לעצמי כל כך".

את רעה לי.
כשאני אשתכר בעוד יומיים, אולי שלושה, אולי אפילו חודש, אני אשלח לך הודעה.
הודעת געגוע.
את תילחצי.
את תהיי פיכחת וחכמה ממני כשתמחקי אותה ויום אחרי אני כבר אשקר ואגיד לך שזה האלכוהול שכתב במקומי.
אני הרי כבר יודעת שאין טעם לכתוב את ההודעה הזאת, היא לא תעזור בכלום.
בעוד יומיים, זה יהיה האלכוהול שיכתוב לך הודעה.
זאת תהיה אני שתשתגע מגעגועים.

"אני משקרת לעצמי אני יודעת.. הוא לא אוהב אותי, ואני?..אני אוהבת אותך!
למרות שהוא יוריד לי את הירח אם אני אבקש ממנו."
"ולמה לא ביקשת?"
"כי יש רק ירח אחד ואני רוצה שאת תהיי זאת שתורידי לי אותו".

"זה הלילה הראשון שלא באת לבקר אותי, בחלום".
"ביקשת ממני להפסיק, אז הפסקתי".
"לא חשבתי שבאמת תעשי את זה."
"למה?"
"כי המקום היחיד שאת עדיין שלי זה בחלום".

עכשיו אני יודעת שאיבדתי אותך באמת.