mystoryblog

פרק 2

כניראה שכבר הבנתי שדברים לא הולכים לבוא לי בקלות.. קמתי בבוקר והצטרפתי לאמא ושגיא שקם מוקדם  מוקדם בהרבה מהשעות הרגילות שלו, לארוחת בוקר, בכלל לא הייתי רעבה ובקושי אכלתי.

אבא בדיוק יצא לעבודה ושגיא סיפר, יותר נכון התלהב מהמסיבה אתמול. שגיא אף פעם לא מתלהב ממשהו ותמיד יש לו ת'מבט האדיש הזה כאילו הוא לא שם על אף אחד.

לא היה לי כוח לשמוע את הסיפורים שלו, ידעתי בדיוק איך זה התחיל ונגמר...

 שגיא בא למסיבה עם הבלונדינית פגש אנשים, קיבל פול מספרי טלפון ואיייסי (למרות שזה לא ממש עוזר לו בנתיים עד שיסדרו לנו את האינטרנט בבית), הוא רקד, שתה , וואטאבר.

קמתי מהשולחן והלכתי לכיוון הדלת וכשפתחתי אותה אמרתי "אמא יצאתי יש עליי פלא, ביי"

לא חיכיתי לתשובה שלה וכבר ירדתי במדרגות של הבניין למטה, כשירדתי לקומה מס' ארבע שמעתי רעשים חזקים של צעקות ומוזיקה מן רוק חזק כזה, מהסוג ששגיא שומע לפעמים. 

והמשכתי לרדת, יצאתי מהבניין והלכתי בשביל עד שהגעתי למדרכה מול הכביש הראשי. רציתי לצאת, לא ידעתי לאן רק לא להיות תקועה בבית. פתאום חשבתי על הבית הישן ועל כל החברים שאני כבר כ"כ מתגעגעת אליהם, וחשבתי להתקשר לבר,

בר- מאז ומתמיד בר היתה החברה הכי טובה שלי, היא הכי מכירה אותי בעולם את כל הצדדים, הטובים והפחות.

היא הכי מצחיקה אותי, ותמיד היינו מתחרפנות מהשטויות שעשינו.

מכירים ת'בנאדם הזה שיש לכם איתו בדיחות שאף אחד אחר לא מבין?! אז זאת הייתה בר.

אין היא פשוט הילדה הכי מתוקה שאני מכירה.

 יש לה שיער שחור ארוך ממש, עיניים כחולות גדולות כאלה, מלא נמשים חמודים, היא לא גובה אבל רזה כזאתי ויש לה ת'חיוך הכי יפה שקיים עם שתי גומות מתוקות כאלה =]

לבר תמיד היה קטע עם שגיא (לא קטע כמו שחשבתם) הוא תמיד היה קורא לה "הפריקית" מה שלא היה בדיוק נכון והיא הייתה קוראת לו ה"קוקסינל" אפשר להגיד את זה על אח'שלי אני מסכימה עם זה, היא לפחות הייתה היחידה שלא  התאהבה באח שלי לפחות אני לא ידעתי על זה עם כן.

התקשרתי לבר

וכשהיא ענתה אמרתי "יפשיליי?!"

והיא אמרה "הלו, ליאניי? יוו את לא מבינה כמה אני חושבת עלייך, כולם פה מזה מתגעגעים!"

"גמאני מתגעגעת.." אמרתי ושתקטי

"ליאני מה קרה?"בר שאלה והמשיכה "את יודעת שאנחנו תמיד נישאר חברות לא משנה מה, אני יקפוץ אלייך מדי פעם ואת? חסר לך שאת לא באה לבקר אותנו"

"אני יודעת אבל זה לא יהיה אותו דבר" אמרתי

"רגע את באה שבוע הבא בשלישי ליום הולדת של בן כן?"

"אממ.. כן בטח" עניתי "וואי את לא יודעת כולם מזה ישמחו שאני יספר להם" היא אמרה והמשיכה "ויש לי גם כלכך הרבה דברים לספר לך את חייבת להתחבר לאייסי, למה השיחה הזאת תמשיך שעות, תתחברי טוב?"

"אין לנו עדין אינטרנט"אמרתי

"הבנתי, טוב ליאני אני אוהבת אותך מלא ומתגעגעת את לא יודעת כמה!! אני אתקשר יותר מאוחר עם בןבן, ביי אהובתיי." אמרה בר

"ביי"  עניתי וחייכתי, אני ממש מתגעגעת אליהם...

כסיימנו לדבר הייתי כבר ממש קרובה לתחנת האוטובוס ועברתי ליד שני ילדים שישבו על המשענת של הספספל, אחד מהם קם והתקרב אלי "יש מצב את נותנת לי שיחה?" הוא שאל

"אממ כן אבל מהר.." עניתי והושטתי לו את הפאלפון והוא אמר "איזה מלכה" חייך והסתובב אל חבר שלו שישב ממש קרוב אליינו

"טוב לא עונים לי" הוא אמר והסתכל אלי נתן לי את הפלאפון ושאל "את מפה?"

"כן עברתי לפה לא מזמן" עניתי

"וואלה אז אוליי נראה אותך פעם" הוא אמר וחזר לשבת עם הילד השני על הספסל

המשכתי ללכת לתחנה וראיתי כבר את האוטובוס שהיה כבר בכיכר שלפני התחנה

ואז שמעתי אותו קורא לי "ילדה חכי שנייה"

הסתובבתי והוא הלך אליי ואמר "שבוע הבא יש מסיבה אחת הטובות במועדון הסילבר תבואי את חייבת ופרטים וזה  יש לך בהזמנה" ואז הוא הוציא חבילה של ההזמנות נתן לי אחת ואמר "אני יחצן אז עם בא לך עוד פרטים או סתם לדבר יש פה על ההזמנה את הטלפון שלי... תבואי?"

"אוליי" עניתי

והתחלתי ללכת מהר לאוטובוס שכבר הגיע לתחנה בזמן שדיברתי עם הילד הזה,

 שלא ממש שאלתי אותו איך קוראים לו. עליתי לאוטובוס קו 71 לקניון "הדרים" שהיה די מלא ומצאתי מקום אחד ליד אישה מבוגרת כזאת שעשתה לי פרצוף שישבתי=P

בזמן הנסיעה היה לי טלפון משגיא, מעניין מה הקרצ' רוצה עכשיו..

"הלו" אמרתי

"ליאן מזה איפה את?" הוא שאל

"אני באוטובוס בדרך לקניון"עניתי

"טוב אני עולה לאוטובוס וניפגש שם" הוא אמר וניתק

כשירדתי מהאוטובוס התקשרתי לשגיא

"הלו איפה אתה?" שאלתי

"עוד דקה אני שם, חכי לי בכניסה"

פרק 1 - איך הכל התחיל

אז ככה קוראים לי ליאן, בת 15 וקצת.

שטנית עניים ירוקות די גובה 165 בפעם האחרונה שמדדתי..

לפני משו כמו חצי שנה, עברנו המשפחה מבאר שבע לנתניה, כי לאבא שלי הציעו שם עבודה חדשה, בשנתיים האחרונות בבאר שבע אבא שלי לא עבד ואמא שלי הייתה המפרנסת היחידה בבית עד שקיבל אבא את ההצעה לעבודה החדשה שלו ומיד התחיל לעבוד.

 אבל מרחק הנסיעה כל בוקר והשעה המוקדמת בה היה צריך אבי לקום היו מאוד לא נוחים ולכן נאלצנו כולנו לעבור יחד איתו באמצע החופש הגדול.

 בהתחלה בנתניה לא היה קל, לא הכרתי אף אחד וגם היה ממש קשה להתרגל לרעיון שלעבור לבית חדש ובית ספר חדש, בכלל למקום חדש לגמרי,

 לעזוב את כל החברים מבאר שבע ולהתחיל להכיר אנשים חדשים במקום שזר לי לגמרי.

ובעצם פה הסיפור שלי מתחיל, באמצע החופש הגדול ב30 ליולי ביום בו עברנו לבית החדש.

זה היה בוקר והגענו עם המכונית של אבא לאזור של הבית החדש שלנו,

 היו שם 4 ביניניי קומות גבוהים שנראו אותו דבר בדיוק ולא ידעתי באיזה בניין נמצאת הדירה שלנו,

מיד אחרינו הגיעה למקום משאית ההובלה, שהביאה את כל החפצים שהיו לנו בבית בבאר שבע.

יצאנו כולנו מהמכונית אבא אמא שגיא ואני, כדי להוציא את החפצים מהמשאית

בנתיים אני עזרתי לאבא ולסבלים להוציא חלק מהדברים הכבדים,

למרות שלא ממש נתנו לי לעשות משהו.אמא כבר הייתה בדירה,

 התחילה לארגן קצת ושגיא סתם עמד בצד ליד המשאית ושמע מוזיקה (פול ווליום) בmp4 שלו.

פתאום ראיתי אותו מדבר עם שתי בנות שממש לפני שנייה הלכו במדרכה שממול, אחת מהן הייתה גובה כזאת בלונדינית והייתה ממש יפה והשנייה קצת יותר נמוכה מהראשונה היה לה שער חום כהה ועניים כחולות היא לא הייתה ממש רזה אבל הייתה יותר לטעמי,

 הם דיברו כמה דקות ואחרי זה עברו הבנות את הכביש והמשיכו ללכת בדרכן.

שגיא-אח שלי, קרציה עם שואלים אותי...אבל בד"כ לא שואלים, כניראה בגלל זה הוא מחליף כל יום חברה

אומרים שהוא מהבנים האלה שאי אפשר לעמוד בפניהם,

 היו לו פול חברים וחברות לפני שעברנו וממש אהבו אותו בבאר שבע ובגלל זה הוא כ"כ כעס לעבור.

הוא בן 17 וחצי, גובה שער חום עניים ירוקות אממ.. שרירי כזה, טוב איך לא?! עם אתה הולך כל יום למכון, שיחק בהפועל באר שבע לפני שעברנו וכאן בנתניה הוא כניראה יצתרך למצוא לו קבוצה חדשה.

שגיא כניראה לא בדיוק האח האידיילי, חברים טובים אנחנו לא או שפשוט אנחנו לא מודים בזה...

אמא חזרה וקראה לשגיא שיבוא לעזור לנו, אמרתי לו "באמת הגיעה הזמן שתזיז את עצמך"

והמפגר חזר אחרי "הגיעה הזמן שתזיז את עצמך"

"שתוק"

"סתמי מפגרת"

ואמא התערבה ואמרה "שגיא יאללה בלי דיבורים תעזוב את אחותך"

חייכתי לשגיא והוצאתי לשון, אבל שגיא המשיך לדבר... "אתם קולטים ת'בנות האלה שבאו קודם? אז הזאתי הבלונדינית אני יוצא איתה היום יש פה מסיבה...שיאללה איזה כוסית"

טוב אז נראה שאח שלי יסתדר פה מהר,

 לא מבזבז זמן ואתם קולטים זה הייה ביום הראשון שלנו בנתניה

לקחתי את אחד הארגזים שארזתי זה הייה ארגז עם כלמיני דברים שבירים שהיו לי בחדר הישן בבאר שבע

והלכתי אחרי אמא לעבר הבניין שבו נמצאת הדירה החדשה.

אמא-בניינו אין על אמא, למרות שלא תמיד חשבתי ככה ולפעמים אני עדין לא חושבת ככה...

 אבל את אמא שלי אני אוהבת, תמיד אפשר לספר לה דברים ולהתיעץ בה-כ-ל,

 זה לפחות מה שהיא תמיד אומרת ואני? אני מספרת לה מידי פעם מה עובר עליי וכאלה.

אמא שלי בת 37 קצת פיוטי אבל אמא באמת אישה יפה, טוב נו מה חשבתם שסתם יצאתי כזאת חח

אה ואמא שלי עושה את השניצלים הכי טעימים בארץ! ב ד ו ק =]

נכנסנו למעלית, מסתבר שבביניין שלנו יש7 קומות ואנחנו גרים בקומה החמישית, הגענו לקומה ונכנסנו שתיינו לדירה החדשה, הנתחתי את ארגז הקרטון על שולחן האוכל שהיה במטבח החדש והסתובבתי בין החדרים בבית, חיכיתי כבר לראות את החדר שלי ואת הרהיטים החדשים שההורים קנו.

כל הדירה הייתה ממש יפה, כמעט הכל היה חדש והחדר שלי בכלל!

רוב היום עבר בלסדר ולנקות את הבית  ובערב הזמנו לדירה פיצה מהפיצרייה שבמרכז

אחרי הארוחה שגיא הלך לחדר שלו ואני הלכתי אחריו,

 נכנסתי והתישבתי על המיטה שלו, שגיא כבר התחיל להתארגן ליציאה ושאלתי "אז אתה יוצא עם הבלונדינית היום?"

שגיא הסתכל עלי דרך המראה ואמר "יאפ" בזמן ששם לעצמו ג'ל בשיער והעמיד אותו בצורה מוזרה ואז המשיך "כדאי גם לך לצאת קצת למרות שמי כבר ירצה לצאת איתך, יאללה יאללה תחפפי" ואז עניתי לו "פחח תראה עוד כמה ימים לא יהייה לי זמן להיות בבית"

והוא אמר לי "אני ממש מקווה בשבילך ו... הדלת אחרייך תודה " אז אמרתי לו "מצחיייק " יצאתי מהחדר שלו כאילו שכחתי את עניין הדלת

והלכתי לשבת עם ההורים בסלון.