אתגר גלובלי

בזמן האחרון התרגזתי הרבה  על שלושת הסיבות לאי עשייה:

1)      התמכרות לנוחות => "למה שאני יעשה?"

2)      קונפורמיזם => "להיות שונה במסגרת?"

3)      חוסר דימיון => חוסר אחריות, אישית\ לקבוצה => "זה יתכלה ממילא... זו רק בטרייה, זה רק אני מזהם... השאר יהיו בסדר"

בשביל עשייה ציבורית נכונה דרושים אומץ ואיכפתיות. אנדרו ג'קסון כתב "האדם האמיץ מהווה רוב". אדם שעושה את הצעד הנכון תוך השקעה, אמונה בחזון דמיוני ונכונות להיות שונה- הוא אמיץ ומהווה דוגמא לחיקויי. אדם כזה יוצר רוב של אנשים שפועלים ע"פ דרכו\ עקרונותיו.

לכן צריך מנהיגים. שירצו לעשות. ואז כשנשאל מה אפשר לעשות- האפשרויות כמעט בלתי מוגבלות.

לפי דעתי, הדבר החשוב ביותר שיש לעשות כרגע הוא לעודד לעשיה ולאקטיביות כמות גדולה של בני אדם.

אנשים שאיכפת להם והם עושים, תורמים בכל מקום.

ולכן צריך להתמודד עם הסיבות לאי עשייה בקנה מידה רחב:

א) יש לעודד עשייה כקבוצה- לבטל את אפקט הקונפורמיזם. אנו החברה אנו השינויי.

ב) יש להציג חזון דמיוני קליט ואמין.

ג) יש ללמד תהליכים וחוקים, כדי שהקבוצה תבין למה ומה היא עושה.

ד) יש לחנך לאיכפתיות, או למצוא את הנושאים שלאנשים בקבוצה איכפת מהם ואליהם לקשר את הנושאים החדשים. בנוגע לנושא של הצלת כדור הארץ, הוא כלכך גדול, שאפשר לקשר אותו להכול.

ובשביל לפתוח את הראש הנה כמה הצעות לעשייה עם הקבוצה שלכם :

סביבתי-

1)      לשתול עצים.

2)      להכין קומפוסט וקומפוסטר

3)      לנוע יותר באופניים או ברכבת ופחות המכוניות

4)      לעודד חיסכון במשאבים (מים, חשמל, נייר)

5)      לעודד חינוך נכון

6)      לפעול למען הצדק והמוסר

בין אישי-

7)      לנסוע יחד באוטו

8)      ליצור שותפויות

9)      לתת תמיכה

אישי-

10)  לקנות אוכל אורגני

11)  להתשדל שהאוכל מויוצר קרוב אליכם

12)  לקנות ידידותי לסביבה

13)   לא לקנות כשאין באמת צורך

14)   לתקן מה שנשבר

15)   לתת במקום לזרוק

16)   לחסוך ולהשקיע חכם.

17)   למנוע בזבוז

18)   לחשוב רחוק

וזו רק ההתחלה. ברגע שיש לך את העקרונות, יותר קל לך ליצור את הבחירות הנכונות בהתאם לעיקרון.

ברגע שיש הבנה של תהליכים יש אפשרות של יצירת עקרונות ומוסר. במידה ויש איכפתיות.

כבר בכל מקום נושא "המהפכה הירוקה" מבצבץ לחיי היום יום.  בבליזר צוחקים על התחממות גלובלית, בשלטי החוצות מפורסמים דיאורדורנטים שמזהירים כי "הולך להיות חם..." וקבוצת הפועל החיפה מצהירה ש"הכדור מתחמם"  (והם גם).

מכאן- שקונצנזוס ציבורי ושיחה מתחילים להיות נפוצים. אין צורך לפחד כלכך להיות שונה. המונחים מוטמאים בחיי היום יום.

וכיידוע בישראל, הצורך במנהיגים אמיתיים דחוף מאוד כי הם אלו שיוצרים תקווה לעם. צריך אנשים שפשוט ירימו את הכפפה.