אז, היום האחרון שלי בתור אזרחית עובדת.
היום הייתה המשמרת האחרונה שלי. לא חשבתי שאני אשרר בעבודה המסריחה שלי לתקופה של 7 חודשים, שלא נדבר על זה שלא הייתי חושבת בחיים שאני אוהב את העבודה המסריחה שלי.
היה לי ממש עצוב, להיפרד מהמנהלת שלי שבחודשיים הראשונים הייתה "הביץ' המגעילה עם תסמונת טרום וסתית מתמדת שפשוט שונאת אותי" שאחרי הפכה ל"בוסית המצחיקה בעלת פיצול האישיות שלי שאוהבת אותי עד עימקי נשמתה".
היה לי נורא עצוב להניח את תג השם שלי על השולחן שלה, ולהיפרד, במיוחד אחרי שהיה לי מאוד מאוד מצחיק היום.
שמחתי שאמרו לי שהתגעגעו אליי, וביקשו שאני אחזור לבקר, כמובן שהבטחתי, אני גם אקיים.
נורא רציתי לשבת עם המנהלת שלי לסיגריה, כמו שהיא ביקשה, אבל כבר נגמרה המשמרת ואמא באה לאסוף אותי, לא רציתי לעקב אותה.
עד ממש לא יותר מידיי זמן היו לי סיוטים מזעזעים מהעבודה שלי וכל מה שרציתי זה להתפטר, בעייתי כשיש לי אופי עקשן כמו של פרד ורציתי להוכיח שאני חזקה מספיק בשביל להישאר.
ובסוף נשארתי,
והיה פנאן,
ועכשיו יש לי כסף, וכסף זה מגניב.
לילה טוב רבותיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
