we are just animls

הרגע ראיתי את הסרט אמריקה X ואלוהים, כמה שבכיתי

הסרט הזה, .... באמת שאין לי מילים לתאר אותו ואני יודעת ש50% שראיתם אותו אבל, לחשוב על מה שהסרט מדבר עליו ושהמקרים שמתוארים בסרט באמת קרו.

באמת שקשה לי לחשוב על זה.

על כל החיים שבוזבזו

על המשפחות שהתפרקו

על כל ההרס

ובעיקר, על השנאה הזאת, המיותרת, המכוערת, המפחידה

מפחיד לי לחשוב על השנאה הזו שבקלות כזאת יכולה לצמוח באנשים ולצאת החוצה.

 על הטמטום הזה, האנושי

כדאי שנתחיל לשנות משהו, עד שנצליח

3>

בזמן האחרון באמת שאני חושבת על לתרום משהו ממני,

ראיתי את התשדירים על הילדים החולים שהם בגיל שלי, של הרבה מהכותבים פה.

ואני רוצה לעזור ממש, אני חושבת שמגיע להם לחיות ומגיע להם לקבל ממני את התרומה הזאת, רק שאני לא יכולה כי לתרום כי אני לא מעל גיל 18 וזה באמת באמת מעציב אותי.

הרי מי יודע, אולי דווקא כל התורמים הפוטינצייאלים לילדים האלה הם ילדים בגיל 13-17 ילדים כמוהם.

בינתיים אני הולכת להתרמות אבל, זה לא מספיק.

כי אני רואה בעיניים של הילדים האלה את הרצון לחיות, רצון כל כך חזק כמו שבחיים לא היה לי לשום דבר והלוואי שיכולתי להגשים אותו...

כשאני אהיה גדולה אני יודעת על לפחות דבר אחד שאני ארצה להיות- בעלת כרטיס אדי.

כן, גם היום איכזבתי אנשים, פעמיים.

הייתי אמורה ללכת לצבוע את החדר של החמשושים (סיפור ארוך) יחד עם שאר הגדוד שלי, אבל נרדמתי ולא התעוררתי אפילו שהם צילצלו אלי 6 פעמים(!!).

חוצמיזה הייתי אמורה לסוע לת"א עם עוד חברות היום, אבל הפעם רבתי עם ההורים שלי...

נמאס לי מהחוסר אחריות שלי ומזה שאנשים כבר יודעים שפשוט אסור לסמוך עלי.

אני רוצה להפוך לבנאדם יציב, שחברים שלי ידעו שאם אני מבטיחה משהו- אני לא אפסיק עד שאני לא אקיים אותו.

אני רוצה להפסיק להתנדנד בחוסר יציבות ולהפסיק להתכופף בכל רוח חלשה.

נמאס לי להיות "שברירית".

נמאס מ-אולי

           לא בטוח

           לא יודעת

מעכשיו אני רוצה-בטוח

                       סמכו עלי

                       ברור

אבל השינוי צריך לבוא מתוכי, אני צריכה לגייס כוחות ולעשות אותו.

גם עם זה יהיה קשה, גם עם בדרך יהיו אלף מכשולים, גם אם בכלל אין לי כוח

אני אמשיך

ואנצח- את עצמי.

בתקווה

3>