Ski Mask Way

I'm thinkin' of you. Thinkin' and tryin' to understand why.

Why you're so far right now? Why you don’t care, no more? Or shell I ask you until when? Until than? 'till our souls will go up,

Right to the bright, bright sky, open big and wide? Shell I ask you when?

If it's gonna be again? I have so many questions but I feel I have no one to ask.

So I'm asking myself.

Have I lost the only guy??

Is it my fault? My problem or what?

Is it my fucking brain that fucked this great thing up?

I'm lost.

But I'm not one of these girls, you told me, I told myself,

We won't see each other, we won't meet and we won't sit to talk with each other.

So here we go on questions again, why did I toled you everything? Why I don’t care that you're far and I'm walkin' like a blind man, and willing to die for you? Why am I writing this thang? 'Cause I miss you.

oh well, לא יודעת ממש מה להגיד, חוץ מזה שאני מתגעגעת אליו וזה הפך לאובססיה מטורפת שלא באה לי בטוב בגרוש.

זה לא הכל, מה שכתוב פה, יש עוד...אבל אנ'לא יודעת...אהבתי את הקטע הזה ממש. כי הבה שאלות כן יש לי, בקשר להכל.

למרות שזה בין הדברים שאני לא אוהבת בכלל, לא לדעת דברים שלפעמים אני כן אמורה לדעת אבל אני עדיין לא יודעת =/.

אה כן, ומסתבר שתהילים אכן עוזר, אם לא לי לאנשים שאני אוהבת. ישר כוח. (אה?!)

יום גשום לכולם.

טוב, הי לכם, אני כבר הסתובבתי פה, במקום הזה. שפתאום (ובאמת פתאום) נראה לי ממש קטן. אבל עד לפני שתי דקות וחצי חשבתי שהוא ענק. תקראו לי Dee, הכי טוב ככה.

היה לי כבר בלוג,ספק מעניין ספק משעמם ספק אני ספק מי שאני רוצה להיות, ספק בולשיט מוחלט ספק ספק וכו' וכו'.

פתאום זה קרה, הרגשתי חייבת ומחוייבת כלפי עצמי לפרוק מה שיש, כי יש. אז הנה, שוב פתחתי בלוג.

nice to meet ya'll

כן, אז יש חלק שקוראים לי ראפרית, יש חלק שמכירים אותי כראפרית. יש חלק שמכירים אותי באמת (לא שהראפ זה לא אני, כי זה בהחלט כן) בקיצור, wellcome. ומצטערת מראש על השינויים בשפה, שיקרו. כי עברית לא תמיד בא לי בטוב (כן, אני צברית XD).

מודה, פעם חיפשתי תגובות. צפיות. והרבה. כן הרבה. אבל לא, אני כבר לא בקטע, עוד מעט 17, אבל עברתי לא מעט, בלי להשוויץ. באמת שזה מקום שאני אפרוק בו כל מה שבראש שלי. אם תגיבו, קודם כל, אם תיכנסו, ואם תגיבו, תודה. אם לא, שוב תודה.

אז לדבר הראשון שמעסיק אותי כבר הרבה זמן. KENNY. ידיד נפש, באמת, אני פשוט אוהבת אותו. אבל זה קצת קשה. הוא גר בטיזי, ליתר דיוק לויסיאנה ארצות הברית. והוא בן 28. כן, המצב קשה. זה לא שאני מאוהבת בו בצורה של.. מאוהבת, פשוט אוהבת אותו בתור אחד שעבר פי כמה וכמה ממני ויודע מה זה החיים הקשים ואני יכולה לדבר איתו ולבכות (רק במסנג'ר אבל) ולכעוס ולהגיד לו הכל. כן, לפעמים אני חושבת שיכול להיות מצב שהוא סתם, סתם מדבר, סתם אומר. אבל רוב הזמן זה כלכ ך לא המחשבה שלי. פשוט לא מסתדר לי. אז זהו, אנחנו לא ממש מדברים. ואני כל כךךך מתגעגעת אליו. כל כך כל כךך. אני משתגעת. פשוט משתגעת.

בטח חלק ממי שיקרא את זה יגיד ויחשוב שאני דפוקה, אבל הוא חסר לי. זה לא שאני בדד, רוב הזמן, בעולם הזה, כי כמו כל אחד אני מרגישה לבד. ככה זה. נראה לי. אבל איתו זה שונה. זה ביחד. זה לעבור דברים קשים ולדבר איתו וממש לחשוב שמישהו פה לידיד ומחבק אותי ונותן לי לשפוך בפניו את הכל. ובאמתש הכל.

וזה חסר לי.

תודה לי שקרא, ותודה למי שיגיב.