האם כשאנו נמצאים במצב שאנחנו לא מודעים למעשים שלנו,שלרוב זה מצב של שיכורות.
האדם שאנו מתקשרים אליו וחושבים עליו זה האדם שבאמת חשוב לנו?
איבדנו שליטה, המעשים והמילים הם לא אותו דבר.
איבדת את המחסום ,איבדת את היכולת למיין את מחשובתייך לכן ולא.
לחיובי ושלילי,זה בעצם מצב של איבוד שליטה.
איבוד שליטה יכול להיות משהו טוב, יכול להיות משהו משחרר ומדהים שגורם לך להירגע וליהנות ולשכוח מהצרות לכמה רגעים.
אך האם באמת כשאנו במצב של איבוד שליטה המוח שלנו לא מודע למעשיו ?
האם באמת שכחנו את כל האנשים שחשובים לנו ?
הרי בתת מודע שלנו תמיד הם יופיעו האנשים שאנו אוהבים האנשים שאנו חשובים להם.
לא יכלתי שלא לתהות, האם האדם שחשבתי אליו והתקשרתי אליו הוא האדם שבאמת חשוב לי.
למרות שלא ידעתי מה אני עושה ולא הייתי במצב מוחלט של שליטה,האם אי שם חיכיתי להזדמנות הזאת לדבר איתו לשמוע את הקול שלו לדמיין את החיוך שלו ואת הצחוק שלו?
הרי ברגע כזה , או בכל רגע בחיים שלי לא הייתי חושבת להתקשר לסתם מישהו ,מישהו מהעבר,מישהו שקברתי,ברגע כזה שאני לא זוכרת כלום ,שאני לא מודעת לכלום,דווקא ברגע הזה ,יכול להיות שאני הכי יודעת ? שאני הכי אמיצה,גיבורה ומוכנה לעשות הכל כדי להשיג את המטרה?
האם ברגעים שאנו לא יכולים לשלוט בעצמנו אנחנו עושים את מה שאנחנו באמת רוצים אבל אין לנו אומץ?
ועכשיו באופן פחות רשמי האם אני עדיין אוהבת אותו ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
