אני עכשיו בירידה, ואני פשוט לא קמה.
אני מחכה לך שתיקח אותי איתך למעלה,
זה קשה אבל אני מחכה,אני נשמעת כ"כ דכאונית ואני פאקינג עוד לא בת 16, אבל אתם יודעים מה
לאהבה אין גיל,לצורך להרגיש נאהב אין גיל ,
לצורך של מישהו שדואג לך,רוצה לחבק אותך,רוצה לאהוב אותך,רוצה להרגיש אותך אין גיל
כשאתה תינוק זה הצורך בחיבוק ובנשיקה קטנה מחבר או מקרוב משפחה
שאתה גדל זה הצורך שיטפלו בך שייתנו לך את מה שאתה צריך שיעריפו עליך אהבה
שאתה גדל עוד טיפה זה הצורך שיבינו אותך שייתנו לך את מה שאתה צריך.
אבל בגדול כל השנים האלה הצורך המרכזי זה אהבה
גם שאתה תינוק גם שאתה בגן גם שאתה בבית הספר וגם שאתה כבר בתיכון
אולי ביידי חבר אולי ביידי חברה או אמא או אבא או סתם ידיד
אבל להרגיש אהוב ,נאהב,זה צורך בסיסי בדיוק כמו לשתות או לאכול
בן אדם שלא נאהב הוא בן אדם שלא קיים,בן אדם שקורה לו משהו ולאפאחד לא אכפת נחשב כמת בעודו בחיים .
אדם צריך שאנשים ישיימו לב לקיומו כדי להיות קיים ,אדם בלי אהבה הוא אדם בודד ,הוא אדם שלמד לשרוד בלי הצורך הבסיסי הזה.
כל אדם בעולם הזה פוחד לא להיות נאהב,גם במודע וגם בלא מודע, שימו לב שכל צעד שאתם עושים הוא כדי להיות נאהבים, יכלתם להסתגר בעולם שלכם לשיים זין על כולם לא להתחשב ברגשות של אחרים לא להתחשב באהבה של אחרים כלפיכם ולהשאר לבד.
אבל מישהו רוצה בזה ?
מישהו רוצה להשאר לבד ?
אפאחד, וגם אם אתה מוקפ בחברים זה לא אומר שאתה לא לבד .
אם עמוק בלב אתה מרגיש לבד זה זהה ,זהה לאדם שחיסן את עצמו מפני אהבה כי ידע שהוא לא יקבל אותה להיות חבר של מישהו אבל לא לאהוב אותו באמת ,זה יותר גרוע מאשר לא להיות חבר שלו בכלל .
אולי אני נשמעת דיכאונית, אבל אני שמה לב לחיוכים המזוייפים של אנשים !
למה אתה מזייפ חיוך? בשביל עצמך ? לא
אתה יודע מה אתה מרגיש, אבל הסביבה לא וזה מה שאתה רוצה, לתת הרגשה של שמח או שמחה מלא חיים או מלאת .
למה? כדי שלא יפסיקו לאהוב אותך
אבל האמתה יא שצריך להוריד את המסכות כי אם לא נוריד אותם לעולם לא נאהב אחד את השני באמת לעולם.
כי לא נכיר אחד את השני באמת .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
