סיוט של אחד הוא חלום של אחר

יצא לי המון לחשוב בימים האחרונים.

על מלא דברים,כל דבר שרק אפשר להעלות השערה עליו חשבתי עליו לעומק.

ולא יודעת אני דאי נמאס לי מאנשים זה פשוט יצורים אנוכיים שעושים מה שבא להם ולא אכפת להם מאף אחד באמת..

ורק שאומרים להם משהו מתעוררים.

כ"כ מציק.. אבל אין מה לעשות.

הם כולם צבועים ורעים.

כולם מחכים שתגיע לרגעי השפל שלך כדי לחייך.

כולם שם עושים את זה מתנהגים איך שבא להם מתי שבא להם לפעמים נחמדים לפעמים רעים ...

את האמת ממש נמאס לי...........

נמאס לי כבר להעיר הערות כדי שישימו לב למה שאני מרגישה זה הכי נמאס לי מהכל ...

אני רמגישה שזה דה טריי אוף דאם אנד מי ... שוד אי פיל די וואי ?

לא ממש משנה לי כבר.... ונמאס לי להעיר הערות, זה נמאס לפעמים אתם יודעים ?

אומרים שלהגיד לאנשים המ אני מרגישה הכי טוב אבל שהם מתיחחסים לחצי שעה ואז שוכחים זה פאקינג מעצבן ואין לי עצבים ממש גדולים כרגע...

להגיד למישהו שצריך ככה וככה ושאתה נפגע ואז הוא לא באמת מבין אבל פשוט מבצע את הדברים האלה ...

בלי להבין באמת ממה נעלבת...

זה הכל ניסיונות פתטים של אנשים שיום אחד שיבוא שהם יצטרכו אנשים יהיה להם מי שיהיה להם . ולא ינטשו אותם.

אבל תאמינו לי שיגיע היום שזאתי תהיה חולה, וזאתי חבר שלה יעזוב אותה.

ואני אדע טוב מאוד למי להרים את הטלפון.

וקשה לי להאמין שתהיה אפילו יותר ממישהי אחת כזאת בעולםםם..ועד אז אני לא בטוחה שגמהיא כי בני אדם הם הפכפכים ומשתנים מרגע לרגע...

זה כ"כ מעצבן אותיייייייייייייייייייייייייייייייי! כ"כ!

ברגעים כאלה את רואה מי החברים האמייתים שלך. מי מרים טלפון לבדוק מה שלומך.

ואני ראיתי עכשיו שילדה אחת פשוט מגעילה לא חברה טובה שלי יותר בחייים.

אני מספרת לה שאני חולה אפס התענניינות..

שונאת אותה

אנשים שאני לא מכירה כ"כ טוב רוצים לבוא לבקר אותי. והן ? עסוקות בשלהן מבלות..

לא מצפה כבר לכלום מאפאחד.

אני חולה. זה ממש מעצבן, ונורא מדכא.... זה כל היום להשאר בבית ..

ממש משעמם......

אני פעם אחת 38 מעלות פעם פחות , זה משתנה מדקה לדקה. ממש כואב לי הראש.

וגם עו דמשהו מעצבן המלחמה הזאת, אמא שלי לא נראלי תרשה לי ללכת יותר לזולה ולשום מקוםע ם כל המלחמה הזאת, שפרצה עכשיו..

אם לא הייתי חולה כנראה שהייתי שמה לב לזה,,, אבל גמככה אין לי אפשרות לצאת מהבית ..

הפוסט הקודםהיה סתם דפוק את מחקתי אותו..

הייתי כולי עייפה באותו רגע.

קורה לי המון פעמים בלילה שאני קמה חוזרת לישון קמה.

אני לא מצליחה לישון נורמלי כבר משהו כמו שבוע.

האם המילים שלי הלכו לאחרת?

האם המילים שיצאו פעם מהפה שלי יוצאות היום מהפה שלה ?

משפטי האהבה,הנשיקות,החיבוקים,החיוכים הקסומים שאני ואתה חולקים נחלקים גם איתה?

לפתע ראיתי את זה,החלפת אותי כ"כ מהר.

נתת לאהבה שלנו להעלם באמצעות אחת חדשה.

לא לקחת מנוחה לרגע,כינוי החיבה שלנו השתנה לכינוי החיבה שלכם.

האהבה שלנו ושלה נהפכה לאהבה שלכם ושלי.

בתיאטרון "הנשיקות" הפכתי לצופה ולא למשתתפת.

כשאמרת שאתה אוהב אותי הרגשתי שאתה כ"כ רומנטי,כשאני צופה בכם כשאתה אומר לה את זה אני מרגישה שאת אותה סצנה כ"כ רומנטית שלנו, שחזרת כאילו הייתה טלנובלה זולה .

טעם שפתיי על שפתייך התערבב עם טעם שפתותיה .

איכשהו הפכתי לגלגל שלישי,לעוד מישהי חסרת חשיבות .

מהדבר הכי חשוב לך בעולם, הפכתי לעוד זיכרון טוב .

למה? איך? נדמה לי שאת זה אתה אפילו לא יודע.