הזוי מה שהולך שם. חוץ מזה שאין לי מושג מה אנחנו אמורים לעשות כל יום כי המדריכה שאיתי יותר סטלנית ממני (או כמו שהרכזת אמרה "מדריכה! תעדכני את העוזרת שלך מה אתן צריכות לעשות!")

עידכון גלגל''צ: יצא סרט (ולכן שיר-נושא-לסרט) על הספר מישהו לרוץ איתו. אח כמה שהחיים נפלאים.

המשך: הפכתי להיות גם סוג של סנג'רית של הרכזת. רציני, הגעתי למסקנה שהתפקיד שלי מסתכם בלרוץ אחריה כדי שתביא לי את המפתחות של החדר ציוד. ואז גם לא למצוא שם ציוד.

אז, היום היה יום די מושחת.

כל הבוקר (יענו עד 10) שיעשענו את הקבוצה עם יצירות (כדורי קלקר. ווהו!) ומשחקי כדור (מסירות. ווהו!) ואז אכלנו (אתם מוכנים להסביר לי לאן נעלם השוקו של הלחמניה והשוקו המיתולוגיים?) והלכנו לבריכה (כן כן, על בטן מלאה!). בבריכה היה נחמד, כי נראה לי שהיינו שם יותר ממה שהיינו צריכים, אבל היי! הם נהנו ואנחנו נהנינו. מה יותר שליו ונחמד מזה?!

ואז... אז הגיע החלק הכי מושחת ושהכי התנגדתי אליו מוסרית- פארק ממתקים!

כל הפואנטה בפארק הזה זה פשוט לתת לילדים משימות  ועל כל משימה שהם מצליחים לעשות (והם מצליחים כל משימה, כי והיה והם לא מצליחים אנחנו נותנים להם לנסות עד שיצליחו) הם מקבלים ממתק.

אעהאעהאעהאעהאעהאעהאעהא!!!!11!

איוולות לשמה. (ויש שיגידו שמנות לשמה. אבל מעטים אלה שיגידו זאת)

ו...ו...ו... אוף. אני ממש התנגדתי לזה. בעיקר כי לא נשאר לי בסוף מסטיק זום.

וואו, אחרי מחר יומיים חופש של סופ''ש. אני ממש מתחילה להעריך את יום השבת.

אל יאוש. (כי כמאמר הפתגם- לכל שבת יש מוצאי שבת, ולכל שבוע יש סוף שבוע)