שהבעיה שלי היא שפשוט כל כך כיף לי עם עצמי (ועם הדר מרקס ברקע) שזה מקשה עלי להתחבר לאנשים אחרים.

כבר אין לי כח לתת דוגמאות (ולמה לעזאזל יש טרנס ישן בסינגלס?!).

אל יאוש.

(למרות שמחקתי איזה 4 אייטמים עד שסיימתי את הפוסט הזה).

הלוח שידורים של גלגל''צ השבוע מאוד לא מוצא חן בעיני. הם משדרים מכל מיני מסיבות ברחבי הארץ ואני רק רוצה את הלוח שידורים הרגיל שלי! (כן, אני מודעת לעובדה שאני מבריזה מסינגלס כבר כמעט שבוע)

כן. זאת אובססיה ואני מודעת אליה.

דילמה מוסרית: האם ללכת להתנדבות שלא בא לי לעשות רק כדי להכיר מישהו חמוד?

כן. אני רדודה יותר מאגם רודברג ואני מודעת לזה.

הפוסטים האחרונים ריקים מתוכן כי הם משקפים את חיי לאחרונה, סתם למקרה שתהיתם.

אל יאוש. החופש זה רק חודשיים.

היה לי היום יום ממש מוזר. אבל מוזר טוב כזה.

תיכננתי להבריז משעה ראשונה (שזה בסה''כ ספורט) כדי ללמוד למבחן באנגלית, אבל אז הסתבר שהמורה לערבית החליפה עם המורה לספורט שעות. יופי אורלי!

אז מה לעשות, הפסדתי גם ערבית וגם ספורט (כי לא היה לי בגדים לספורט בכלל).

ואז היה מבחן באנגלית שעתיים, משהו הזוי קצת. בכלל לא הרגשת שעבר הזמן (אבל ב''ה הספקתי הכל כמו ילדה טובה!) ואז ערבית (וכמובן שהייתי צריכה להתחמק באלגנטיות מהמורה שהייתה משוכנעת שראתה אותי בשער הבוקר...), ואז שעתיים תנ''ך שבאורח פלא ממש לא הרגשתי שעברו! בעיקר כי יעל ישבה לידי עם השירים המולטי איכותיים שלה...

ובבית לא עשיתי כלום חוץ מלראות טלווזיה מפגרת ומחשב אדיוט.

לא נורא.

נו, אל יאוש וכאלה.