ליצן קטן נחמד

יש לי ליצן קטן ונחמד בלב. בואו נקרא לו ליצי.

ליצי הוא ממש אחלה, באמת. הוא תמיד מנסה להצחיק אותי- בעיקר כשעצוב.

תמיד יש לו משהו נחמד להגיד על כל סיטואציה. אפילו הקשה ביותר.

ולמרות שבדרך כלל ליצנים מפחידים, ליצי הוא בכלל לא כזה. הוא ליצן ממש נשמה! הוא לא מפחיד בכלל. ובקושי שמים לב שהוא ליצן. זה רק האף האדום הזה שמסגיר אותו, כן... האף האדום.

יום אחד, איבדתי את ליצי שלי.

שזה כבר לא טוב.

במקרה איבדתי אותו בפורים, שזה חג ממש לא טוב לאבד ליצן כי כל אחד ברחוב הוא כזה, ואיך אני אדע מי מהם הוא ליצי שלי?

אז בלב כבד (כי אין לי שם כבר ליצי שיעשה לי שמח) הלכתי לחפש את ליצי.

"אולי ראיתם את ליצי?! מישהו ראה ליצן קטן ונחמד? אאאנננננננשששששייייייייייםםםםםםםם ררררררראאאיייייתתתתתתתםםם אאאווווווווולללליייייייייי אתתתתת ההההההליייייייייצצצצצצצןןןןןןן שששששלללללללללייייייייי?!"

חיפשתי את ליצי בכל העיר.

ואף אחד לא ראה את ליצי.

אמרתי לעצמי, שאם אני לא אמצא אותו עד שיגמר פורים אני אולי לא אמצא אותו לעולם! מי יודע לאן הוא יעלם לי אחרי פורים, ואיך בכלל הרשתי לזה לקרות? רק הסטתי מבט לשניה...

בערב, כשהלכתי למסיבה (כי עכשיו אני צריכה דברים אחרים שישמחו אותי) זה היה נראה כאילו להרבה אנשים יש בלב שלהם ליצי ונהיה לי קצת עצוב כשלא מצאתי את ליצי שלי.

צחקתי וחייכתי לאנשים, אבל בלב, עדיין היה מקום שנשאר ריק וחיכה לליצי.

לא יכולתי יותר, רציתי לצעוק! אבל לא יכולתי. זה לא יפה לצעוק ליד כל כך הרבה אנשים.

אז הלכתי לשבת בצד, אם אני לא נהנית לפחות לא להרוס לאחרים.

וישבתי, וחשבתי לעצמי כמה אני מתגעגעת לליצי, כמה שקשה בלי ליצך בלב להיות שמחים.

אבל אז מישהו התקרב לעברי. קיוויתי שהוא לא ישאר הרבה זמן כי לא היה לי ממש כח לאנשים. אבל היה לו משהו ביד...

זה לא היה ליצי, אבל זה היה משהו אחר- זה היה פרח.

אותו אדם התקרב לעברי ונתן לי את הפרח ביד. הוא אמר לי שבפורים, גם אם ממש ממש רוצים, אסור להיות עצובים.

שאלתי אותו אם הוא ראה את ליצי אבל הוא רק חייך עוד יותר ואמר לי שלא נראה לו.

הוא נראה קצת נחמד אז שאלתי אם לא אכפת לו להחליף את ליצי, עד שהוא יחזור.

הוא שבטח ולמה לא אז הכנסתי אותו ללב שלי, לאיפה שפעם ליצי היה.

עד היום לא מצאתי את ליצי, אבל המחליף שלו עושה עבודה נהדרת.

הוא תמיד מנסה להצחיק אותי ותמיד יש לו משהו נחמד להגיד אבל הכי חשוב- הוא כל יום מביא לי פרח.

שזה די נחמד מצידו.

לא הוצאתי אותו מהלב שלי מאותו ערב, ותמיד השתדלתי שלא יאבד לי.

כי קשה למצוא ליצים, ועוד יותר קשה למצוא מחליפים, שימלאו את המקום הריק הזה בלב.

אז אממ.. זהו.

סיפור קצת הזוי.

והוא מוקדש לאודיה כי פעם מחקתי לה סיפור לפני שהיא הספיקה לקרוא אותו P:

אל יאוש =]

אמור להיות פוסט זועם, כאוב, פגוע, קנאתי (יש כזאת מילה!!) ובעיקר עצבני ועצוב.

אבל אין לי שום זכות.

ז''א, יש לי זכות, כי זה מה שאני מרגישה. אבל לא אחרי הערב. לפחות לא ישר הערב.

אני רואה כיוון שמתחיל עכשיו והוא מוצא חן בעיני.

מאוד.

כן, אתם לא מבינים.

כן, אני כבר כמעט לא מעדכנת.

כן, כבר כמעט לא נשארו לי קוראים/ות שהם לא קשורים לחיים הפרטיים שלי.

אבל זאת רק תקופה.

ותקופות- מטבען לעבור. (אעאעאעא! משפט ייחוד!!! ואחד שנשמע הגיוני אפילו!!!)

אני כל כך אדישה. באימא'שלי. תפילו לידי מטוס וההבעה שלי לא תשתנה.

"אישה אישה למה את אדישה"

אז ככה היא אמרה. יכול להיות שהיא צודקת.

אל יאוש אנשים. תאמינו לי שלא צריך להתייאש.

נ.ב- ורק שתדעו שהייתי הערב על סף הקאה.

שנתי. למדבר יהודה (הוהו! איזו הפתעה! זה כל כך לא צפוי שבר אילן יטייל למדבר יהודה!) ו... סיימתי לארוז.

חע, מכירים את הקטע הזה שכל אחד מנסה להיות יותר סטלן מהשני וכולם בקטע שלהביא כמה שפחות תיקים? אז אני הבאתי שניים. קטנים של ג'אנספורט. וזהו! (ולפי התחזיות של נטע היא יוצאת יותר סטלנית ממני כי היא מביאה רק אחד).

המפ. תמונות שלא קשורות לכלום.

אני ביום שדה לקסריה. (כובע דייגים וסוודר השבעה זה הכי!)

הדרך חזרה מהביצפר לבית שלי.

הרשות הפלסטינית מתבקשת לשלם את עלות הנזק שהפיגוע גרם לחלון הכיתה שלי.

מסכנה הבת שישבה ליד החלון, עוד שניה היא התעלפה...

סתם פקאצה אחת שעשתה פן.

תמונה שנטע מאוד אהבה אבל לא הספקתי לשלוח לה. (וואאעעעההה!!! מקשקשים אצלנו על השולחנות!!!)

הנוף מהסניף שלי. נראה קצת כמו תמונה ממצלמת אבטחה, לא?

נו, הוונדליסטית הזאת. (אה, ורשום שם "אלכסנדרה")

חע! חולצה אדירה! "have a shity day"

קשת בנתניה ((=))! ותודה לנטע שעוררה את תשומת ליבי אליה.

תסי''ם! כפרעלינו.

אחרי התסי''ם. כפרעלינו.

זהו. עכשיו צריך ללכת לישון ולאזור כוחות למחר.

אולי זה קצת לא במקום אבל אני מרגישה שצריך להאמר בכל זאת-

כותבת בלוג זה מאחלת רפואה שלמה לראש הממשלה אריאל שרון (ואף מתפללת לרפואתו. כשהיא מתפללת).

אל יאוש ויומיים-של-העדרי-נהדרים!