ראשון:

היה שפיים (מסתבר) ולא היה כל כך נורא כמו שפחדתי שיהיה, אחרי הכל ילדים קטנים... (הם לא מפלצות אתם יודעים! גם ילדים הם בני אדם! אבל אני עדיין לא מתה עליהם).

ויצאתי גבר, נכנסתי עם כל הבגדים לבריכת גלים ושיחקתי עם החניכות, ראיתי זרובלל אחד ספוג ממים (איזה מתוק הוא היה!! כולו היה ספוג מים עם השיער המוזר שלו מרוח הצידה בגלל הרטיבות וזה היה פשוט דורש שהוא יעשה ניעור כזה בראש כמו הכלבים כשהם רוצים להתייבש... XD לא שאני משווה אותו לכלב או משהו כזה...) וחוץ מזה שהלחיצו את המדריכים (יענו אותי) שאולי תנחת שם רקטה היה נחמד ביותר. (בריכות גלים שולטות.)

שבת:

כל השבת אמא שמעה מסוקים עמוסים שיוצאים לעבר הצפון ומסוקים ריקים שחוזרים מהצפון (כי אנחנו בעצם גרים ליד הקו האווירי של צה''ל. מסתבר) ולא יכלה לדעת מה קורה. כשאמא שלי לא יכולה לדעת מה קורה זה די מטריף.

רגע! תקראו את שתי האייטמים הקודמים בצורה הפוכה! קודם שבת ואז ראשון.

היום:

ראיתי MTV (נו לא היה אינטרנט והטלויזיה עם הדיגיטל הייתה תפוסה!) והייתה איזו תוכנית על איזה מישהו שעם MTV עשה לעצמו מסיבת יום הולדת 16.

ואני שואלת: "מה לעזאזל?!?!?!"

הבחור עשה מינימום של מסיבת הכתרה (רציני, הוא גם קרא לזה ככה), הזמין אולי את כל העולם, הזמין אולם חתונות של מילארדרים, רצה גם להיכנס לאולם עם נמרים (מה?!) אבל הוא לא יכל כי אסור להוציא אותם מהכלובים (ואני שואלת: מה יותר מתעלל? לתת לאיזה פלצן בן 16 להיכנס עם נמרים לאולם או לכלוא נמרים מסכנים בכלוב?!) והוא ממש מסכן כי הוא ממש בנה על הכניסה עם הנמרים האלה.

אעאעאעא!!! דרך אגב, הוא אמריקקי (וזה עדיין לא מצדיק את כל מה שהלך שם).

אבל עזבו את כל זה, הבחור ברב חוצפתו הזמין את ריהאנה (גאד אפילו אני יודעת מי זאת!) להיות הדייט שלו למסיבה וכשהיא איחרה הוא התחיל להתבכיין שבגללה תיהרס לו המסיבה.

אה, והוא גם קיבל מרצדס של איזה חצי מיליון דולר בתור מתנת יומולדת. ואין לו רישיון בכלל.

אני לעומתו (כשהיה לי יומולדת 16) חגגתי יומולדת בגלידריה, עם קצת פחות מחצי של הכיתה שלי ולא קיבלתי בכלל מתנות (חוץ מהמשפחה. מתנות שהסתכמו במצלמת אינטרנט וצורב).

אוי כמה שאני מושחתת.

בעעעעעעעעעעע עליו!!!!!!!!!!!!!! אני שונאת אותו!!!!!!!!!!

בצהריים הפוסט היה אמור להתחיל ככה:

בחיי שהייתי אמורה להיוולד צב. יש מצבים בחיים שלי שכל מה שאני רוצה זה פשוט להתחפר לי בתור השריון שלי ולא להיות צריכה לראות ובעיקר לא להיראות על ידי אנשים.

סתם, לא שייכת כזאת.

אבל הפוסט לא התחיל ככה. כי ראיתי MTV.

והבחור הזה כל כך חש.

ואיכ.

אל יאוש.

אני אפילו כבר לא זוכרת מתי למדתי את השיר הזה, יתכן שביסודי יתכן שבגן ואולי אפילו מאחותי, אבל משום מה כל פעם שבאים עלי הימים שאלה שאני שונאת את כל העולם השיר הזה מתנגן לי בראש (אבל רק הבית הראשון).

מוקדש לכל מי שאי פעם ראה/שמע/הרגיש אותי באחד מהימי שנאה האלה:

עזבו פחד מבגרויות, עזבו פחד מציונים.

פחד שבחופש הזה אני לא אעשה כלום.

לא התקבלתי לקייטנה (ועכשיו ניצן עושה לי שיחות עידוד), אי לכך- אני לא הולכת ללמוד החופש שום גיטרה ושום נעליים (אלא אם כן אני אמצא עבודה וזה קצת קשה למצוא עבודה כשאמא לא מסכימה לעשות כלום חוץ מלהדריך בקייטנה. ולעזאזל, אני שונאת ילדים קטנים!!!!!!)

בקשר לסוגריים, שום קייטנה לא פרסמה השנה מודעות דרושים.

וכך אני ארקב לי בביתי (מלבד הימים שיעלו תבוא לראות אצלי "האלופה" והימים שנלך לצפות בשקיעה).

אעאעאעאעאעאעאעאעאעא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הרשו לי להיות מתוסכלת.

דונט יאוש אנד סטאף.