מצחיק שעד שסופסוף אתה באמת מנסה לכתוב מה שאתה חושב,
או מה שעובר עליך באמת באמת,
אנשים
לא מגיבים ואפילו לא קוראים,
זה דיי מעליב,חשבתי שהמקום הזה הוא בכדי לשתף,
לא כדי להסתכל על תמונות לכתוב
"תמונה יפה,ביי"אבל זה לא משנה זה
לא ימנע ממני לכתוב פה,
אני חושבת שסופסוף פעם אחת באמת אני יכולה לומר את מה שעובר עליי,
מבלי לפחד ,
נכון שיש דברים שאפילו בבלוג אנונימי כמו זה אני לא אכתוב,
אבל מי יודע,
אתם יודעים שמתי לב שהרגעים בהם יש לך הכי הרבה כשרון,
לי בכל מקרה כשרון בכתיבה כן?! XD
זה כאשר אני נוסעת,
לא משנה איפה או לאן,
כשאתה רואה נופים,ואתה מתחיל להתעמק במחשבה,
ופתאום המחשבות פשוט צפות ומתערבבות בראש,
יש כל כך הרבה מה לכתוב,
חשבתי לנסו ולקחת איתי פנקס בדרכים ואם עולה לי משו בראש,
פשוט לרשום בפנקס כדי לא לשכוח,
אבל אני יודעת
שאני לא אעשה את זה,
אותו דבר עם יומנים,
יש לי השראה כל כך הרבה לומר ולכתוב,
אני רק נוגעת ביומן,והכל
נשכח,
ופשוט עובר החשק,
לחשוב שיש לי תיומן כבר שנתיים,ומילה פשוט מילה לא כתבתי בו,
לעומת זאת כאן,נראלי זה הפוסט
הכי אמיתי והכי ארוך שאיי פעם כתבתי,
האמת אני מרגישה הקלה,יש לי כל כך הרבה להגיד ולספר,
שהייתי שמחה לספר פה,אבל זה כל כך הרבה שאני אאלץ להתקע פה כמה ימים,
אני חושבת שאני אשאיר תבלוג הזה אנונימי עד שנה הבאה,
שנה הבאה מה שהיה כתוב פה כבר לא יהיה כלום בעייני,
סתם זכרון ישן,אבל בעצם מי יודע אולי בכלל הבלוג ללא יהיה קיים שנה הבאה,
אתם יודעים כמה בלוגים פתחתי עד כה?
יש לי רק
בלוג אחד שתמיד איתי ולא אנונימי,
אבל אני לא רושמת בו כלום,
לא דברים חשובים בכל מקרה,,
טוב היה משמח להפתח פה,
אני מקווה שלפחות בנאדם אחד יקרה פה את הכל,
ותעשו טובה אל תגיבו אם לא קראתם.
זה סתם
פוגע :\.