אולי אני סתם בכיין... אבל הגעתי למסקנה שאין כמו הבית.
בזיון, זה השם שאני נותן לצבא, לרוב האנשים זה לא מזיז להישאר שבועיים בבסיס אבל אותי זה הורג, ועוד ביומיים האלו שאני אכשרה כן נמצא בבית אני לא יכול להיפרד מהכרית.
כן כן... תפסתם אותי בשביזות יום שבת, עוד לא הצלחתי לעכל את זה שהגעתי הבייתה ואני כבר יודע שבעוד 12 שעות אני צריך כבר להתעורר לצבא והחראות נתנו לי עוד מטלות "איפה אפשר להחביא 300 גרם של חשיש בבית?" איזה שאלה מטומטמת...
אני צריך לשבור את הראש על איפה לעזעזל הייתי מחביא חשיש בבית כאילו שיש לי מוח סטלני.
לפחות אני יודע שאני סובל פחות מהקורסים האחרים בבה"ד, הרס"פ שלי הכי מצחיק בעולם. והסמל שלי מדבר כמו סטלן בלב, הידרו, ואיט וידאו, קריסטל... מאיפה הוא מביא את היציאות האלו.
אוף הולך לעבור עוד שבועיים עד שאני אראה את הבית... לפחות אני יודע את זה כבר עכשיו, יש בזה הקלה מסויימת.
בלי הבית שלי, בלי המיטה שלי, בלי החברים שלי, בלי המוזיקה שלי, בלי הגיטרה שלי... איייי בכיין אני.
למרות שאני יודע שאף אחד כמעט לא קורא את זה, אז לאלו שכן אשכרה יוצא להם להעביר מבט בזמנם החופשי הרב (אני מתגעגע לחיים האזרחיים), תעשו ג'סטה תביאו איזה תגובה קטנה, אפילו העלובות שבהן יתקבלו בברכה, לעלות חיוך על פניו של חייל שרואה את הבית פעם באיזה שבועיים.
עפתי למצוא מקומות להחביא בהם חשיש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
