אהבה נשכחת - פרק סיום !

בגלל שהבאתי לכם מקודם פרק קצר , הבאתי לכם את פרק 11 רק אחרי יום חח, אז בבקשה תגיבו:

מהפרק הקודם:

דיברתי עם אלכס וליאן באה לקראתי

"בואי שניה, זה חשוב" היא לחשה לי באוזן, נפרדתי מאלכס והלכתי אחריה

הגענו לשירותים ולא התאפקתי

"מה קרה ליאן?"מה כל כך חשוב?"

פרק 11 - ליאן לא שוכחת.

"ו.."

"והוא התחנן שאני יחזור אליו"

"אז..." אמרתי שעד שהבנתי לאן היא חותרת "אל תגידי שאת חזרת אליו!"

"לא חזרתי.."

"או..יופי" נשמתי לרווחה

"עוד לא"

"מה זאת אומרת עוד לא?"

"זאת אומרת שאני אוהבת אותו ושהוא שפך את כל מה שחשב הראה לי באמת שהוא אוהב אותי, זה אף פעם לא קרה ולא יודעת"

"אבל את לא יכולה לחזור אליו הוא זרק אותך ואותי בעד מיכל, בלי שהוא יודע בכלל אם זה מעשה נכון או לא.." הלכתי להמשיך אך היא קטעה אותי

"מעיין, אם את עדין אוהבת אותו פשוט תגידי" היא אמרה באיטיות בודקת כל מילה לפני שתאמר משהו לא נכון שיהרוס את הייחס שלי אליה ואתעצבן.

"מה?!" התעצבנתי מעט

"את עדיין אוהבת אותו?" חזרה על השאלה

"לא..מה פתאום"

"אז למה את לא מסכימה שאחזור אליו?"

"כי..היינו יכולות להיות חברות ממזמן ולא רק עכשיו וכל הריב הטיפשי היה על רועי, לא מגיע לו שתחזרי אליו, כשאת איתו את מורידה את הערך של עצמך"

היא שתקה, ראו שהיא מנסה להגיד לעצמה שזה לא נכון אבל בתוכה ידעה שזה נכון.

אחרי מספר דקות ניסיתי לשבור את השקט:

"אז מה את אומרת?" שאלתי בשקט

"לא יודעת" ענתה בקול חלול, והניחה את ראשה על בירכה ,והתחילה לחשוב, הבנתי שלא משנה מה אני יגיד זה לא יעזור היא תמשיך לאהוב אותו, אולי אני רק יהרוס את הייחס שלה אליו והיא פחות תתייחס אליו אבל היא תמשיך להביט בעניו ולהתמוגג , תמשיך להביט בשפתיו ותשתוקק לנשק אותן ותמיד תמשיך להסתכל עליו ולהתאהב, החלטתי לתמוך בה, זו כבר ההחלטה שלה.

"ליאן" היא הרימה את ראש "אם את אוהבת אותו תחזרי אליו"

"באמת?" שאלה מופתעת

"כן, מי אני שיתערב לך את מי לאהוב ואת מי לא" חייכתי אליה

"אוף מעיין את כזו מלאך איך יכולתי לשנוא אותך"

"זו האהבה מהנה אך מכשילה" אמרתי, היא חייכה חזרה והתחבקנו.

מי היה מאמין ששתי הילדות הכי שונות בעולם , ששנאו אחת את השניה, יושבות ליד דלת השירותים ומחבקות אחת השניה.

*

הלכתי עם אלכס לסרט , רוב הסרט דיברנו ובכלל לא התרכזנו בסרט, כמה אנשים קראו לסדרן והוא הוציא אותנו מהאולם, כמובן ניסנו לשכנע אותו שלא עשינו כלום אבל זה לא עזר, אז הלכנו ל"בורגר קינג" למרות שהייתה עוד שעה למשמרת שלי.

"מצטערת שהוציאו אותנו והפסדת את הסרט, לא התכוונתי , פשוט היה כל כך מצחיק"

"דווקא נהניתי ממש, אף פעם לא נהניתי כך" אמר וצחק מאט

"אני בטוחה שהיה לך יותר כיף עם נעמה" ניסיתי שוב לשכנע אותו שנעמה באמת מהנה

"תמיד איתך קוראים פאדיחות אני מת על הפגישות איתך" אמר והתפקע מצחוק

"טוב, טוב אל תבייש אותי , אני לא עד כדי כך קלמזית "

"אני בטוח" הוא אמר בציניות והלך להזמין ארוחה לשתינו

כשהגענו לדלפק ראיתי בחור עם שיער חום בהיר ועניים ירוקות,הוא לא היה מוכר לי, שארתי שהיה עובד חדש, דווקא חמוד, חייכתי לעברו והוא חייך חזרה.

"היי, מה תירצו להזמין?" הוא אמר בחביבות

"היי" החזרתי בחנינות, שחכתי מה שצריך להזמין אז אלכס החליף אותי

"שתי ארוחות גדולות, עם קולה"

"סבבה כבר מוכן" המשיך לחייך ושם את החשבונית על הדלפק, הוצאתי את הארנק, אך אלכס עצר אותי.

"מה ניראה לך שאתן לך לשלם?" אמר בחביבות גם הוא

"חח חמוד, תודה" נשקתי לו על הלחי והוא הסמיק מעט.

"הנה הארוחות, 60 ₪ בבקשה"

"מה אלכס זה יותר מידי, נו תביא לי לשלם"

"ש..לכי לתפוס מקום"

"אתה רצית את זה" אמרתי והלכתי לתפוס מקום וכמובן ברוב טיפשותי שאלכס קרא לי לעזור לו עם המגש השני העפתי את הקולה עם התיק וכשהסתובבתי חזרה לראות אם נשאר משהו מהקולה הפלתי גם את כל המגש, המוכר ואלכס התחילו להתפקע מצחוק.

"אאוווף" אמרתי בקול מאוכזב, מחיש המזל שתקף אותי באותו יום.

"מעיין, את ממש אבל ממש לא קלאמזי" אמר תוך כדי שהוא ממשיך להתפקע מצחוק

"תצחק תצחק, אני עוד ינקום" אמרתי בציניות והצטרפתי לצחוק.

"אה.." באתי לדלפק מנסה לקרוא את התג עם השם של המוכר.

"גיל" הוא אמר

"או, אז גיל אפשר ארוחה?" אמרתי בקול תמים ומעט מבויש

"כן בטח, 30 ₪"

"מה 30 שקל, מי קונה ארוחה ב- 60 ₪?"התעצבנתי מעט

"מי שמפיל את הארוחה שלו" המשיך בציניות של המקרה

"חי חי , נו תוותר לי ותביא לי בלי לשלם"

"אממ.."

"פליז.."

"בתנאי אחד" הוא אמר.

"מה?" תהיתי בעניים גדולות

"שתייצאי איתי לדייט מחר" הוא חייך אלי

"טוב" הסמקתי מעט.

"הארוחה על חשבוני" אמר וקרץ לי והכין ארוחה חדשה ובנתיים המשיך לדבר איתי

"לבוא לקחת אותך מביתך?"

"ת'אמת גאמני עובדת פה, אז נלך שתינו אחרי המשמרת מחר"

"סבבה" אמר והגיש לי את הארוחה וניגשתי לאלכס

"למה קבעת איתו לדייט הוא זר!"

"אז מה הוא נחמד"

"את רק סיימת מערכת יחסים עם רועי, איך את יכולה?"

"התגברתי על רועי, ליאן אוהבת אותו ואני לא הולכת לעמוד בדרכה"

"איך את יכולה לשכוח מישהו כל כך מהר?" שאל וראו שהנושא באמת הרהר בראשו

"כנראה עדין לא התאהבתי באמת כדי שהתאמץ כל כך להוציא משהו מהראש, כמו ליאן כמה שהיא מנסה היא אוהבת את רועי, כנראה אני לא אהבתי אותו באמת" אמרתי ונגסתי בהמבורגר.

"למה אתה לא יכול להפסיק לחשוב על מישהי?" שאלתי והוא לא ענה

"אני משארת שזו לא נעמה" המשכתי.

"לא.." הוא אמר בשקט, הוא התעשת ואמר:

"מה פתאום!?! אני לא מפסיק לחשוב על מישהי?אני?..פח..ממש לא!" הוא ענה בלחץ

"למה אתה כל כך לחוץ?"

"אני? לחוץ? ממש לא" הוא המשיך לענות בלחץ

"אלכס.."

"מה, אני לא חושב על אף אחת.!" הוא ענה בכעס

"טוב אם אתה אומר" אמרתי בשקט

*

בבוקר היה על שולחני פתק עם שמי עליו באותיות גדולות ולידן לב קטן, פתחתי את הפתק ולהפתעתי הוא היה מרון:

למעיין המדהימה ,

למרות שאני לא יודע יותר משמך , מספיק שאני רואה אותך ואני יודע איזה בן אדם את.

כאשר הסתכלתי בעינייך ידעתי שאת אדם נחוש, תומך ועוזר.

העניים שלך גורמות לי לשלווה , חיוכך תמיד גורם לי לחייך חזרה גם אם אני במצב רוח הכי נורא , כמו מלאך שירד משמים ורק לו ציפיתי.

אולי חלק מהדברים פה גם נדושים..אבל זה מה שאני מרגיש,

                                                                        אוהב רון.

חיבקתי את המכתב כתגובה, הוא ממש ריגש אותי , רק מפרצופי הוא יכול לדעת מה האופי שלי והיו שם כל כך הרבה מחמאות , שבאמת לא ניסיתי לחשבן אם הוא נדוש או לא.

ראיתי את אלכס מתקרב אלי , הסתרתי מהר את הפתק , לא רציתי שפעם נוספת הוא יבלבל לי את השכל עם זה שרק גמרתי מערכת יחסים ושאני אפילו לא מכירה את רון.

"היי מעיין" הוא חייך חיוך קטן וביישן ונגע בעורפו, שהייתה התנועה שתמיד עשה כשאר היה מתבייש.

"היי"

"אמ..מעיין אני מצטער על אתמול, לא התכוונתי להתעצבן עליך ולצעוק"

"יופי, אבל עדין עשית את זה" עשיתי לו פרצוף חמוץ

"אבל..אבל.." הוא התחיל לגמגם מעט

"יש דברים שאני רוצה לשמור לעצמי"

"אבל אנחנו החברים הכי טובים , מה איכפת לך לגלות לי מי זאת שאתה חושב עליה, אני יכולה אפילו לעזור לך!"

"חברים, חשבתי שאנחנו ידידים!" הוא שוב העלה את הקול, כמו בקניון.

"אוי אותו דבר , לא אמרת לפני שניה שאתה לא התכוונת להתחיל לצעוק עלי? מה אתה עושה עכשיו?!" עכשיו גם אני התחלתי לצעוק

"זה לא אותו דבר!" הוא אמר וגמגם משהו לעצמו: " הייתי מעדיף להיות חבר ולא ידיד"

לא שמעתי במדויק לכן לא התייחסתי למשפט.

"אלכס , מה יש לך בזמן האחרון?"

"כלום" הוא הוריד את הטון ודיבר בשקט.

"נו תגיד לי"

"את לא תביני"

"נסה אותי"

"אוף דיי מעיין, את לא חייבת לדעת כל דבר!"

"אתה חושב שאני קרציה?"

"מה?"

"מה ששמעת, אתה חושב שאני קרציה?" חזרתי על עצמי

הוא שתק, הבנתי לבד שזה מה שהוא חשוב.

"אני לא מאמינה את באמת חושב כך! נכון?!"

"לא..לא אמרתי את זה"

"רואים על המבט שלך" אמרתי והלכתי מהכיתה ללוקר ואז לאולם ריקוד, למרות שזה לא היה השיעור רציתי לרקוד.

באולם היה מישהו שניקה שם..הוא היה מוכר לי..התקרבתי מעט ואז זיהיתי אותו.

-

עד לפה..הפעם ארוך לא?

התגיבו!?@?!

הכותבת.

מצאתי תמונה יותר יפה למעיין, כאילו שיש שמה דמות יותר יפה,

מי לדעתכן יותר מתאימה זו שבפוסט דמויות או זו שפה?

או שכבר התרגלתם ולא לשנות?

הנה התמונה למי שרוצה לעזור לי (לחצו להגדלה).