טוב אז לפני הפרק מילות סיכום : )
אז מאוד נהנתי לכתוב ומאוד שמחתי שהיו לי באמת תגובות ובאמת אנשים
התעמקו עם הסיפור, לאט לאט למדתי לשפר את הכתיבה למרות שיש לי עוד להשתפר..
אולי אני יכתוב עוד סיפור..חדש..בהמשך..אם היו לי רעיונות בנתיים אני חושבת על עלילה..
ושמתי לב שדווקא בפרק שלפני סיום או בפרק 12 הצטרפו עוד קוראים וזה קצת מצחיק שפתאום יש עוד 4 קוראים
בדיוק שבא הפרק האחרון חח לא נורא..
אמ..עכשיו על הפרק סיום:
הפרק עם סוף אולי קצת צפוי אבל לא רציתי לעשות סוף עצוב (מה שהיה אמור להיות)
אז מחקתי את הסוף העצוב וכתבתי סוף קיטשי..בסוף העצוב מעיין הייתה אמורה למות..אז עדיף סוף קיטשי קצת לא?
טוב אז הפרק:
בפרק הקודם :
"אני כן הוא זרק אותה ונשאר איתי וכך אוכל לפגוע בה"
"מה זאת אומרת?"
"את עוד תיראי" אמרתי וחייכתי לעצמי
אהבה נשכחת - פרק 14 - פרק סיום !
כאשר מעיין הלכה חיכיתי לרועי הוא ממש השתוקק לדבר איתי
"ליאן" הוא אמר ופניו זרחו
"היי רועי" חייכתי אליו
"את סולחת לי על מה שהיה באותו יום נכון , האהבה שלנו היא לא חסרת טעם"
"כן אני סולחת" אמרתי ברוגע
הוא בא לנשק אותי אך נסגתי
"מה אתה עושה?"
"ח..חשבתי שסלחת לי"
"סלחתי , אבל אנחנו לא יכולים לחזור"
"למה?"
"די רועי אני לא רוצה לחזור לזה"
"לפחות תבטיחי לי שתבואי למסיבה של ליאור"
"למה?"
"פשוט תבטיחי לי"
"טוב מבטיחה"
-
הלכתי לתיכון כרגיל אלכס מתחמק , ליאן מוקפת אנשים , נעמה נדבקת לאלכס ורון מתרחק מימני, הלכתי לשירותים ועצרתי את עצמי מלבכות שמרתי את זה לבית.
כשחזרתי סגרתי את הדלת והדמעות ירדו וירדו בלי לעצור אותן לא הבנתי למה אני דוחה ככה אנשים , מה אני עושה להם שהם רוצים רק להתרחק , כבר התחלתי להיגעל מעצמי.
הסתכלתי על השעון , נזכרתי שעוד רבע שעה יש לי משמרת ניגבתי את דמעותי, לבשתי את החולצה הרחבה של בורגר קינג החזקתי את הדמעות כאשר נזכרתי שאת המדים השגתי בזכות גיל , יצאתי עם עניים אדומות ללא איפור , עם קוקו מבולגן, באפסות כוחות.
בבוגר קינג ראיתי מי אם לא את מורן באה אל גיל , ניראה על מבטה שחיפשה מישהו ניחשתי שזו אני , הרגשתי צביטה קטנה אך לא יותר מזה , הבנתי שגיל לא בשבילי , שיש לו אופי בדיוק כמו של בר והקשר שלו עם מורן לא יחזיק מעמד.
"היי מעיין" היא אמרה עם חיוך צבוע ונישקה את גיל
"היי" אמרתי בעייפות
"מה עבר עליך?!" היא התחילה לצחוק ולרדת עלי אבל לא התייחסתי.
"מורן , כשתהיי רצינית ובאמת מוכנה לדבר ברצינות דברי איתי"
"הופה..למי עלה פה האגו?" היא התחילה להתנפח עלי וגיל עמד בצד ושתק, לא הפסיק , לא עצר והתייחס רק ללקוחות.
"מספיק מורן אני רצינית"
"גם אני!" היא צעקה
לא היה לי כוח לריב איתה , לא כרגע , פתחתי את הדלפק וסימנתי לה לצאת.
"מה קרה את נוסגת?"
"אני לא נוסגת אם הייתי נוסגת הייתי יוצאת מהדלפק ולא מציאה לך לצאת"
"אני לא יוצאת"
"אז אני יגיד למנהל ואז הוא גם יוציא אותך וגם את גיל"
"פרחה" היא מלמלה ויצאה מהדלפק.
כשסיימתי לעבוד , מיהרתי לבית של אלכס , הייתי חייבת לברר , האם אני באמת אוהבת את אלכס.
"א-ל-כ-ס " צעקתי כאשר ראיתי את הצל שלו בחלון
"אני יודעת שאתה כאן אני רואה אותך מהחלון"
"אתה לא יכול להתחמק מימני כל החיים" המשכתי לשכנע אותו לענות לי
"נו אלכס בקשה זה חשוב לי.." נשברתי , לא רציתי להישבר אבל התחלתי לבכות מול בייתו והצל נעלם.
"אלכס איפה אתה?" המשכתי לשאול
לפתע הדלת נפתחו ורצתי לחבק את אלכס אך הוא עצר אותי עם ידו.
"כנסי" הוא אמר בקרירות
"א..אלכס אני יודעת שאתה כתבת את המכתב"
"יופי אחרי ששאלת את רון"
הלכתי לשאול אותו אבל הוא כבר ענה על השאלה
"כן רון סיפר לי על מה שקרה אתמול" השפלתי את מבטי
"אלכס אני כל-כך מצטערת אני כן אוהבת אותך! אני כל כך מצטערת!" הדמעות יצאו לא יכולתי לעצור אותן , משום מה הרגשתי תמיד חופשייה ליד אלכס להראות את הצד האמיתי שלי.
"מעיין את דחית אותי , את ישר האמנת לרון ולא לי ואפילו את רון בקושי הכרת , אני צריך אמון לא רק אהבה , אני כרגע עם נעמה ורק אותה אני אוהב"
לבי נצבט , 4 אהבות נשכחות , החלטתי , אני מתרחקת מכל הבנים שאני מכירה התרחקתי מאלכס והלכתי , ראשו היה שפוף ואני יצאתי שבורה.
הלכתי לבד בפארק עד שראיתי עוד פעם את מורן ואת גיל תכננתי להתרחק אבל אז ראיתי ששניהם מתעסקים עם אבקה לבנה, האבקה הייתה סמים , אני אומנם שונאת את מורן אבל לא אגרום לה למות , לא אוכל לחיות כשאני יודעת שחברה שלי נפטרה מסמים ותמיד יכולתי לעצור אותה , רגע חברה? ממתי היא חברה שלי , לא מגיע לה עזרה, אבל גם לא מגיע לה למות התחלתי ללכת לקראתם.
"מה אתם עושים עם כל הסמים האלו!" צעקתי אליהם
"שש..שהמשטרה לא תשמע" הוא אמר
"חחחח" מורן צחקה והיא הייתה מעופפת לגמרי
"מה עשית לה?"
"כלום היא עשתה את זה מרצונה" הוא אמר ברצינות, זה ניראה שהחומר לא ממש השפיע עליו , הוא היה מעופף אבל לא כמו מורן.
"מעיין , די מספיק לקנא אני יעשה מה שבא לי" היא אמרה והתחילה לצחוק בלי סיבה.
"מורן מה קרה לך?"
"אוי עזבי אותה או שתלכי או שתצטרפי , את לא רואה שאת לא ממש רצויה" גיל אמר
לא הקשבתי לו ניסיתי שמורן תפסיק אבל היא לא הסכימה , היא חשבה שאני מקנאה אז היא התחילה להסניף עוד ואני הלכתי , אני ניסיתי.
-
ניסיתי לשכנע את מעיין שתילך איתי למסיבה של ליאור.
"נו מעיין מה איכפת לך"
"אוף למה זה כל-כך חשוב לך?"
"כי זה חשוב"
"ליאן אין לי מצברוח , אני מתה מעייפות אדבר איתך יותר מאוחר"
"לא חכי שנייה"
"מה?" היא נאנחה
"יש סיבה שבגללה אני רוצה ללכת"
"כן.." היא אמרה בחוסר סבלנות מעט
"דיברתי אתמול עם רועי אחרי שהלכת"
"צפוי"
"נו די מעיין תביאי לי לסיים , בקיצר אמרתי לו רק שסלחתי לו על הערב שבאתי אליו , את זוכרת שסיפרתי לך?"
"כן" הפעם היא ענתה בקצת יותר התעניינות
"אז לאחר שסלחתי לו הוא ניסה לנשק אותי אבל נסגתי אחורה ואמרתי לו שאני לא רוצה לחזור אבל את האמת אני ממש מבולבלת ואני לא יודעת אם לחזור או לא והוא ביקש מימני שאני יבוא למסיבה ובטח הוא לא סתם רצה שאבוא למסיבה "
"אמ.."
"נו מעיין אני לא רוצה ללכת לבד"
"בסדר אני באה אני באה" היא צחקה מעט והמשיכה "מה עם כל החברות מההפסקה?"
"מה ניראה לך שאני יוותר עליך בשבילן , אני רוצה ללכת עם מישהו שאני באמת מעריכה" אמרתי פוסקת אמת.
"איזה מתוקה את, אבל זה לא מסיבה רק לי'א ?"
"ניראה לך כולם באים לשם כאילו שבאמת רק יא' יבואו חח, אני יבוא לקחת אותך ב- 8"
"מה, חשבתי שנבחר ביחד מה ללבוש" היא אמרה
"חשבתי שלא תרצי אז לא שאלתי , אבל אם הצאת אני כבר באה" אמרתי בציניות ותוך 10 דקות הייתי כבר בביתה , כל אחת לבשה שמלה אחרת והיינו מוכנות לצאת , ב8 לקחנו מונית לבית של ליאור וכבר ב8 ורבע היינו שם.
"וואו איזה בית!" מעיין אמרה והסתכלה בעניים גדולות על הבית בעל 3 הקומות והבריכה.
"כן ליאור הוא בין העשירים , יאללה בואי נכנס" אמרתי ומשכתי אותה.
ברקע היה את השיר : Linkin Park - Leave Out All The Rest
בכניסה ליד המדרגות עמד רועי , כפי הנראה הוא חיכה לי כי כשראה אותי הוא חייך והתקדם לעברי.
"הגעת" הוא חייך ואז הסתכל על מעיין שהבינה את הרמז
"טוב אני ישאיר אתכם לבד תהנו" היא אמרה ולחשה לי "בהצלחה" באוזן
"אמ..ביקשתי מליאור שאוכל לעשות אצלו משהו בשבילך" הוא העלה אתי במדרגות ופתח אחד מעשרות החדרים שהיה לליאור בבית , החדר היה מדהים היו נרות בכל מקום וכמה כריות לב , הוא נעל את הדלת והתיישב.
"בואי" הוא סימן לי להתיישב לידו והתיישבתי , הוא החזיק בידי
"ליאן אני אוהב אותך , לא אף אחת אחרת ואני באמת מוכן להשקיע בקשר ובבקשה הפעם סלחי לי ותחזרי אלי"
כל כך התרגשתי עד שירדו לי דמעות מהעיניים.
"ליאן?" הוא פנה אלי
"מה" אמרתי בלחש
"את לא אוהבת את מה שהכנתי?"
"אני אוהבת"
"אבל?" הוא אמר בחוסר ביטחון
"אין אבל" אמרתי ונישקתי אותו והפעם הנשיקה לא הייתה סתם כמו כל הנשיקות במשך השנים אלא היה הייתה מיוחדת כאילו הקשר בנינו נולד מחדש, הפעם הייתי בטוחה , אנחנו נהיה ביחד.
-
ליאן פגשה בדרך את רועי וראו שיש בניהם ניצוצות אז עזבתי אותם והתחלתי לחפש את אלכס , להפתעתי היה גם לליאור בר שתייה ובן דוד שבמקרה קוראים לו בר והוא החבר הקודם שלי.
"הופהה..הנה האקסית שלי שיצאתי איתה שנה שלמה ולא נתנה לי לשכב איתה אפילו פעם אחת" הוא היה שיכור והתחיל לדבר שטויות לחבריו , הוא הצמיד אותי אליו ניסיתי להתנגד אבל הוא היה חזק.
"מה יש לך פעם היית נדבקת אלי פתאום רוצה לברוח?" החברים שלו התחילו לצחוק לא הבנתי למה הוא משפיל אותי ככה , הוא קילל מעט והשפיל אותי עוד עד שהתחמקתי מימנו, כלום לא עניין אותי רק רציתי למצוא את אלכס.
לבסוף מצאתי אותו ליד המשקוף של הדלת ונעמה מולו הוא חייך אליה ובאתי לדבר איתו אבל זה קרה הם התנשקו , לבי התחיל לפעום חזק ולא יכולתי לראות את זה עברתי דרכם בריצה ובבכי ויצאתי מהבית גשם התחיל לטפטף , רצתי ושמעתי את אלכס מאחורי קורא לי שאחזור ושואל מה קרה אבל לא הקשבתי לו המשכתי לרוץ והדמעות לא הפסיקו לרדת , הגשם שטפטף הפך להיות ליותר סוער וירד גשם חזק , לפתע ראיתי שתי אורות גדולים ניחשתי שזו משאית ושהיא לא יכולה לראות אותי , היא הייתה כמה מטרים מימני , מישהו אחר היה הולך לצד כדי להינצל אבל אני המשכתי לרוץ לתוך הכביש אל המשאית והדבר היחד ששמעתי זה היה את קולו של אלכס צועק "מעיייןןןןןןן"
*
התעוררתי מטושטשת מעט וראיתי את אלכס יושב ליד מיטתי בבית חולים.
"אלכס?" אמרתי בקול חלש מאוד.
"מעיין התעוררת!" פניו האירו.
"אה..מעיין לפני שאלך לספר לכולם את החדשות שהתעוררת אני חייב לספר לך משהו"
הוא נישק אותי בעדינות ואמר לבסוף בשקט ובביטחון
"אני עדין אוהב אותך"
זהו אשמח להרבה הרבה תגובות כי בכל זאת הפרק האחרון! :)
הכותבת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כותבת הסיפור - העבר חוזר שנית.