אני דיברתי איתו ואשכרה הייתי חברותית ונחמדה! מה עשיתי?
התכוונתי להיות הפגועה הזאת שתעמיד אותו על מעשיו ותעשה פרצופים, אבל כניראה הבנתי שזה דפוק. ואולי טוב שהבנתי את זה. מה היה יוצא כבר מפוזות? לא הרבה.
אבל אני לא הולכת להסביר לו, כי כמו שאמרתי אני באמת אעמיד את עצמי בפוזיציה מביכה ואני לא צריכה את זה.
בכל מקרה, אני אוסרת על עצמי לכתוב עליו.
זה עצוב...אתם לא חושבים? שהעולם שלי כל כך הצטמצם שאני נהייתי כמעט אובססיבית ליצור כמוהו.
אוף אוף אוף.
אני כל כך טיפשה.
וזה הכל רק אני אני אני אני.
אני כל כך שטחית. הנה רואים? שוב אני.
זה למה הפסקתי לכתוב בבלוג ממרץ של שנה שעברה, אם אני לא טועה...כי אני מרוכזת בעצמי.
אבל עם כבר...נחשו מה קרה בזמן שלא הייתי?
ההורים שלי נפרדו, ונחשו עם מי נשארתי? עם אמא שלי שהקדשתי לה כל כך הרבה פוסטי שנאה.
ואבא שלי, שעד עכשיו חשבתי שהוא כזה מלאך... אני אמרתי לו שאני בטוחה שאני רוצה שהוא ייקח אותי אבל...כאילו...
לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
