| Me, myself & I |
| 5/2009
 חדש ישן 2
 חפירות בדרך
אז איך מתחילים לספר על הבית שלי בעצם.....?
הממממ.... אולי עדיף להתחיל מזה שאני בת 22 וגרה עם אמא+סבתא+סבא...? ההורים שלי גרושים מאז שאני בת 4 וראיתי את אבא שלי פעם אחרונה לפני 13 שנים. והוא גר בחו"ל...
היחסים בינינו (בבית) אף עם לא היו ממש טובים, אבל ככל שעברו השנים המצב נהיה יותר ויותר גרוע.
ועכשיו זה כבר ממש יצא מכלל שליטה. יכול להיות שבעצם זה כבר מזמן יצא מכלל שליטה..
למשל אם אני נוסעת לאנשהו או הולכת לכמה שעות מהבית, הם בכלל לא יודעים רוב הפעמים איפה אני ולאן הלכתי... ורק לפעמים אני אומרת רק מתי אני אחזור. הם לא יודעים 98% מהחיים שלי וכבר לא ממש מנסים אפילו לשאול.
ועכשיו (יותר נכון כבר כמעט חצי שנה או אולי קצת פחות) סבתא שלי הייתה חולה מאוד, היו לה בעיות בגב ואימא שלי הייתה צריכה לטפל בה ממש הרבה, וגם עכשיו, אחרי שכבר עשו לה ניתוח היא עדיין צריכה עזרה בכל מיני דברים. למשל להתקלח ... הבעיה שהיא קמה בשעה 6 ולפעמים אפילו יותר מוקדם ואחרי שאימא שלי הולכת לעבודה (נוסעת באוטובוסים/רכבת) אז סבא שלי עוזר לה... הייתה תקופה לפני הניתוח שגם אני עזרתי לה.. אבל תמיד די פחדתי להישאר איתה לבד בבית, כי היא הייתה אומרת שכואב לה מאוד ואי אפשר היה לעשות כלום כדי לעזור לה והיא הייתה מתחילה לבכות או לצעוק שהיא רוצה למות או כל מיני כאלה דברים... חוץ מזה סבא שלי גם לא הכי במצב טוב... כמעט ולא יכול ללכת החוצה, אם הוא יוצא-כל 5 דק` חייב לעצור ולנוח. משהו עם פרקינסון וגם עכשיו הרגליים שלו התנפחו. בעיה.
אז רק אימא שלי כמעט עושה את הכול.
לפעמים אני עוזרת שהיא שולחת אותי לסופר או שהוא מבקש ממני לקנות ירקות/לחם/חלב... אבל.............
כמה לחם וחלב צריכה משפחה בת 4 אנשים (שאני כמעט לא נמצאת בבית בכלל) וכמה ירקות/פירות???
You think You know???
But You have NO idea....
למה צריך לקנות כמעט כל שבוע 3 ק"ג תפו"א או 2 ק"ג בצל? והחרא הזה כבדדד..
ולמה כל יומיים צריך 2 כיכרות לחם+חלב?...
ומי בכלל אוכל את האוכל שהמטפלת מכינה? איייככסססססס....
ואם אני או היא הולכות לסופר, זה ברגל חצי שעה בערך כל כיוון, או שהיא שולחת אותי לקנות כל מיני דברים ממש הזויים בסופר, כמו למשל שבוע שעבר-32 (!!!) גביעי יוגורט סויה מזורגגגגגים ... או שחייבים לקנות את כל הירקות במקום כלשהו מסויים... ובואו לא נשכח את ה-X שכנה שמביאה לסבא שלי עיתונים כל שבוע-שבועיים, שגם היא גרה במרחק הליכה של כ-20 דק`.....
בקיצור אני ממש לא מבינה לפי מה ואיך בדיוק הם מנהלים את הבית, אני כבר מזמן הפסקתי להרגיש קשורה לשם, הפסקתי להיות שם כמעט (אצל החבר בצפון), הפסקתי להרגיש שממש אכפת לי ו... אני ממש לא יודעת מה לעשות. כי אני לא יכולה לעבור לגור לבד, ולא בצפון... אבל בזמן האחרון זה כבר נהיה ממש לא נסבל... עכשיו בטח תגידו שאני סתם מפונקת ואיך זה שאני לא עוזרת למשפחה שלי וכו` ....
אז זהו, שזה ממש לא נכון... פשוט אני לא מרגישה קרובה אליהם ולא מרגישה שאני ממש חייבת להיות איתם או לעשות משהו בשבילם, כי כשאני בבית, רוב הזמן אני בחדר שלי מול המחשב או שאני הולכת לאיזה משהו שהם ביקשו לעשות, או שאני פשוט ישנה. אנחנו אף פעם לא מדברים מעבר למשהו בנאלי-היי, מה קורה וכל מיני כאלה... לפעמים אני מרגישה שאני סתם שותפה לדירה פה, רק שאני לא משלמת שכ"ד, אבל מקבלת אוכל וכביסה ומקלחת ומיטה. אבל הם עסוקים בחיים שלהם וכל הזמן היו עסוקים, מאז שבאנו לפה כשהייתי בת 9, לא ממש היה להם (בעיקר אימא שלי) זמן בשבילי וככה זה התחיל.. אחרי כמה שנים זה רק הלך והדרדר עוד יותר..... ועכשיו אני כבר לא יודעת מה לעשות....
לא אכפת לי מזה שאני לא מדברת איתם ושהם לא יודעים עליי כלום..
אבל מתחיל להיות ממש בלתי נסבל פה ואני לא יודעת מה לעשות. אני ממש לא יודעת מה לעשות...
עכשיו לסבתא שלי יש מטפלת (הייתה לה כבר די מזמן) אבל היא לא מסכימה שיתנו לה עוד שעות ואז שהמטפלת למשל תעשה את הקניות (קודם סבא שלי היה עושה את רובם) או שלפחות היא תקנה את הירקות... עכשיו לסבא שלי גם יש אפשרות לעשות מטפלת אבל הוא גם לא רוצה ואני לא יודעת למה הם לא מסכימים..
ואני יודעת שאם אני אגיד שאני הולכת לגור לבד, הם יעשו לי את המוות על למה אני עוזבת אותם ואיך הם יסתדרו עכשיו... ואמא שלי בכלל תעשה לי יסורי מצפון על זה שהיא שם לבד עכשיו.... ואין לי כוח למלחמות האלה. אין לי כוח לדיבורים האלה. כאילו ממש לא אכפת לי. אבל אני יודעת שזה יהיה ממש אבל ממש רע אם אני יעשה כזה דבר, ז"א מה שהיא/הם יגידו אחרי זה.. וגם עם זה אין לי כוח להתמודד...
לפני שבועיים בערך מצאתי עבודה (זמנית, עד לבחירות ואני מקווה מאוד מאוד להמשיך שם אח"כ), אחרי שלא עבדתי 9 חודשים ולפני כן עבדתי בבורגראנץ`..  .. בגלל שפשוט לא הייתי מסוגלת לקחת את עצמי לראיון עבודה, לא ידעתי מה להגיד (לא שעכשיו אני יודעת ולא שהייתי בראיון, אלא שפשוט עכשיו קיבלו אותי לעבודה אחרי שיחה של 5 דק` בטלפון...), וגם תכל`ס אין לי מה להגיד שם. כי לא עשיתי שומדבר ואני אפילו לא בטוחה אם יש לי תעודת בגרות או לא, למרות שלפני שנה עשיתי קורס להשלמת/שיפור בגרויות . ואין לי רישיון . ואפילו לא עשיתי תאוריה. וגם לא התחלתי ללמוד. .. ואני גם לא יודעת מה אני רוצה ללמוד "כשאני אהיה גדולה".... .
בקיצור... החיים בזבל  ואני ... כאילו אין לי פאקין שמץ של מושג מה עושים ואיך עושים וכאילו... בכלללללללללל.... אבל בכללללל לא מבינה..
ראיונות??? מישהו/י???
נשמר ב6 בפברואר 2009 | |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Blue Snunit