אחרי הרבה זמן ושנים אני סופסוף חוזרת לשוק הרווקים והרווקות.
זאת הרגשה די מוזרה לחיות את החיים בלי לקבל SMS חמוד מהבחור שאוהב אותי או בכלל בלי מישהו שיהיה החצי השני שלי.
זה מוזר לנסוע עם המשפחה ועם אחותי וחבר שלה,  ושלי לא יהיה את מי להביא.
זה מוזר שאין מישהו שמעריץ אותך ומעלה לך את הביחטון העצמי. תמיד יהיו את הבנים שיהיו סביבי וינסו להתקרב,
אבל זה לא משתווה לדבר האמיתי.
אין את מי לשתף במה שאני מרגישה. זה בעיקר המשפחה עכשיו.
ובמיוחד שאין יותר מידי דברים לעשות ומרגישים שזה חסר.
כמובן שיש לזה גם צדדים טובים ואולי הבחור הבא שיבוא יהיה טוב יותר.
ואני יכולה לצאת לאן שאני רוצה ועם מי שאני רוצה בלי לתת הסברים ולא להיות חופשיה.

החיים די משעממים כרגע. יוצאים לאותם מקומות ועם אותם אנשים.
ביום ראשון אני נוסעת לאילת , אולי שם השיגרה תישבר.