וחייכתי

צחקתי

אפילו החזקתי לך את היד.

ניסיתי שלא לחשוב על היותי לא נחוצה , טיפשה, וקטנה לעומת העולם כולו

התחמקתי מההתאבדות הרוחנית שלי במשך החודשים שעברו

וגם מהגסיסה האיטית שלי אי שם במעמקי נשמתי.

חיובית ,

כן במלוא מובן המילה.

לא בכיתי כבר כמה שבועות

השתדלתי להתבגר , לצאת ממעגל הרפאים

ללבוש צהוב , לבן

לא אפור

שחור.

האמן לי , רציתי חזק כלכך

שבערתי מרוב המאמץ.

אך זה פשוט מאוחר מדי.

אני יודעת שאתה שונא את זה

אבל

כבר טבעתי בים הרחמים העצמיים

כבר השחרתי חלקים נכבדים מליבי

והאמונה נשברה

לרסיסים קטנים

שיום ועוד יום, כבר לא משנה.