שלי קטנה ופשוטה

מתוך שעמום הסתובבתי בבלוגי מעריצים של טוקיו הוטל.

GET  A LIFE. דאמ.

כל כך הרבה מעריצות פתחו בלוגים כאלה שאפשר לקרוא לישרא-בלוג "ישרא-טוקיו".

הן גם כותבות סיפורי טוקיו הוטל. בחיי, זה כבר על גבול הטרדה מינית.

"ואז לייק בילקעעעעע נישק כזה כאילו אותי ולייק זה היה כזה 10000מם שיואוו"

כל כך כיף לכן לדמיין את עצמכן בחדר סגור, מתמזמזות עם הומו שיש לו תסרוקת מוזרה? אני רצינית.

מצאתי גם בלוגי אנטי-טוקיו הוטל. רק שהם הגזימו.

אנשים אשכרה לקחו תמונות של הומואים וחיברו להם את הפאקינג פנים של התאומים. איכס.

מי שפתח את הבלוגים האלו הרבה יותר משועמם מהמעריצות האובססיביות.

אתמול הייתי בעזריאלי ונכנסתי לטאוור רקורדס. הם הכינו פינה סוג של פינת 'טוקיו הוטל' קטנה כזאת. אחריי נכנסו ילדות בנות שמונה והתחילו לצרוח כשראו את הדיסקים.

"ליייקקק שיואוו בילקעעע!!!!111"

"הווו מיי טומקעע"

"די, לייק תראו איזה מושיםםם הםם אעאעאעאע"

הן צרחו כל כך חזק שהמוכרת הייתה צריכה לבקש מהן להיות בשקט. כשקניתי את הדיסק של לינקין פארק ראיתי שאחת מהצוציקיות קנתה את כל הדיסקים שייצאו עד היום לחבורת הגייז.

מעניין אם גם היא פתחה סיפור על חיי האהבה שלה ושל ביל, או טום. או של שניהם.

אני רק זוכרת שכשהיא קנתה את הדיסקים כל החברות שלה נורא התלהבו וצרחו. P:

וואו. הומואים. מלהיב, הא?