עכשיו זה ממש עושה לי עצוב.

היינו חבורה שלמה בקניון.

כבר הרבה זמן שלא היה לי חבר, אז אני לא ממש פתוחה.

כל כך התביישתי, לא היה לי על מה לדבר וגם אם היה -

היו רגעים שפשוט לא יכולתי להוציא מילה מרוב בושה.

אני פשוט לבד, רואה אותן כל כך פתוחות ומכייפות

ולי קשה.

אני רואה אותך הולכות מחובקות איתם.. בצורה כזו שזה כל כך..

מכעיס!

אז אני מקנאה! אז מה?! אני קנאית כשבא לי!

ורק המעצבנת הזו נמרחה עלי כי הוא לא היה ממש במצב רוח היום.

זה היה ממש מעצבן!

ראינו סרט. גם אני רוצה שיהיה לי חבר להשען עליו במהלך הסרט,

מישהו לחבק , שיהיה לי מישהו.. לדבר איתו.

לא מישהו שישמש לי כ"חברה טובה".

אני רוצה מישהו שאני באמת אוכל לאהוב.

אז אני יודעת.. אני אולי קטנה קצת לחבר רציני ממש

ו..אני אולי.. לא אתחתן איתו , אבל אני רוצה כל כך!

מישהו לחבק.. מישהו שיהיה איתי, שיבין.

תאמינו לי, לפי מה שראיתי היום, לא חסרים כאלו.

אני כותבת את זה ופשוט יושבת וכמעט בוכה, כמו איזו מטומטמת.

הרגשתי פשוט לפעמים לא קשורה.

והם התנשקו היום.

אני חושבת שאני באמת ילדה חמודה,

אבל.. אני מפחדת שאין לי אישיות משלי,

שאני כל הזמן נצמדת לאנשים אחרים..

There is no one now for me who now really how i feel.

אני באמת, רוצה חיבוק עכשיו.

הילדה עם הג'ירפה הדמיונית

            שזקוקה עכשיו לעידוד קצת.

מישהו להיות איתו ביחד

לא לחוד

מישהו להיות איתו

ללכת לאיבוד

מישהו לרוץ איתו בגשם החזק

שבתוכי

תמיד יורד

ולא נפסק.