דיי!
נמאס לי ממנה!
כל כך נמאס לי ממנה..
אני עיוד שנייה בוכה כאן.. אבל אם אני אבכה אמא שלי תשאל אותי מה קרה
וממש לא בא לי לספר לה..
היא באה אלי בטענות שפתחתי בלוג אישי שהתעצבנתי על זה שאבא שלי קרא לי בבלוג הזה
ושזה מעצבן אותי שההורים שלי מחטטים לי בבלוגים
ושבלוג אישי אמור להיות אישי ושההורים לא אמורים לקרוא אותו בכלל ומה הם מחטטים לי בבלוגים
אז היא אמרה לי שאם הייתי רוצה כל כך שזה יהיה בלוג אישי אז הייתי סוגרת אותו.
וזה לא נכון! כל הקטע בבלוג אישי ואנונימי, זה כשקשה - לפרוק
בלי שידעו מי אתה וסתם פשוט יבואו ויתמכו בך.. כדי שתרגיש יותר טוב.
אז הנה - עכשיו היא פתחה בלוג בידיוק כזה!
אז מה היא רוצה ממני?!
זה עוד היה פעם..
עכשיו?
תעזבו.. היא בכלל אמרה שאכזבתי אותה בגלל איזה משהו!
אני עושה משהו עכשיו.. אז היא באה והשתלטה על הכל! כאילו זה היה שלה מההתחלה!
היא עושה את עצמה יודעת הכל כשהיא ממש לא!
בנוסף לזה, אני חולה.
אני כל כך רוצה חיבוק עכשיו..
כל כך רוצה חיבוק.
כי לפעמים גם סתם ילדה שיש לה ג'ירפה דמיונית, רוצה חיבוק וזקוקה למעט תמיכה
כמו כולם, לא?
עכשיו תורי
עכשיו תורי לאהוב
עכשיו אני גם לי מגיע
שיהיה מישהו כאן קרוב
יחבק וירגיע
אחד אחד את השדים במלחמה הזאת
אחד אחד את הפצעים שלא נותנים לחיות
מישהו להיות איתו ביחד לא לחוד
מישהו להיות איתו ללכת לאיבוד
מישהו לרוץ איתו בגשם החזק
שבתוכי תמיד יורד
ולא נפסק
עכשיו תורי
עכשיו תורי לא לכאוב
עכשיו אני גם לי מגיע
מישהו שלא ייתן לעזוב
הוא יילחם וינצח
אחד אחד את הקרבות במלחמה שלי
הוא יחבר את החלומות השבורים שלי
מישהו להיות איתו ביחד לא לחוד
מישהו להיות איתו ללכת לאיבוד
מישהו לרוץ איתו בגשם החזק
שבתוכי תמיד יורד
ולא נפסק
עכשיו תורי
עכשיו תורי לאהוב
עכשיו אני
גם לי מגיע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הילדה עם הג'ירפה הדמיונית.