היא צרחה עלי על כמה שאני לא בסדר, שוב. ואני בסדר גמור!

מה אני עשיתי לה לעזאזל?!?!?

מה עשיתי לה?!

ועוד כשהחברה הכי טובה שלי הייתה פה! כולם חשבו שיש לי אמא מגניבה. אז אולי היא מגניבה אבל היא דיי חולת נפש.

על כל דבר.. טוב תעזבו לא חשוב כבר. אני פשוט סולחת לה.  ואני אמשיך לסלוח לה. כי היא אמא שלי והיא חשובה לי.

חזרתי ממש לשמוע טוקיו הוטל.

עד עכשיו חשבתי 'מה.. אני אשמע טוקיו הוטל.. יחשבו שאני לא מגניבה.. לא יחשבו שאני פריקית.. יחשבו שאני סתם איזה פריקאצה שמנסה להיות וואנבי..'

ואתם יודעים מה?

אולי אני אפילו פריקאצה שמנסה להיות וואנבי שמנסה להיות פריקית כדי שאנשים יחשבו שהיא מגניבה. {לעזאזל אני מדברת על עצמי בגוף שלישי. =.="}

אני חושבת שאני מגניבה. אני אוהבת את הסטייל שלי, אני אוהבת את מי שאני.

אני לא צריכה להתאמץ יותר מידי.

וכן. אני שומעת טוקיו הוטל. אני גאה בזה שאני שומעת טוקיו הוטל.

נכון! אני שומעת את השירים שליהם גם בגרמנית ואתם יודעים מה?! אם יש לכם בעיה עם זה אתם יכולים לקפוץ לי!

ביל כותב שירים עם משמעות. לא סתם שירים.

בגלל זה אני כל כך אוהבת את טוקיו הוטל.

אז מה? אז יש לביל מלא תמונות שהוא נראה בהם כמו איזה נקבה, נכון.

אבל יש תמונות שהוא ממש חמוד. וכל מי ששונא את טוקיו הוטל לא שם כנראה לב לזה ואתם פשוט סתם שונאים את טוקיו הוטל, פשוט סתם. זו שנאת חינם.

בלוגים של סיפורי טוקיו הוטל לא מוכנים חצי מהבלוגי ביקורות לבקר, ולמה?! כי זה סיפור טוקיו הוטל.

תירוץ נדוש. פשוט תודו בזה שאין לכם כח להתחיל לקרוא סיפורים עכשיו.

ואם זה סיפור ממש יפה?! אז לא תקראו אותו בגלל שהשמות ביל טום גיאורג וגוסטב {ואולי לפעמים גם דייויד וסאקי}

נמצאים שם?!

נכון, יש סיפורי טוקיו הוטל שהם ממש אבל ממש עלובים, אנשים ישר חושבים שהם יכולים לכתוב סיפור, סתם ככה.

עם שגיאות כתיב מרובות , עם סיפור עלוב, נדוש ולא מקורי לפעמים יש סימנים כאלו: ^^ , D:  וכד' בתוך הסיפור!

כותבים לי ככה: ביל: אנה אני אוהב אותך ואת יודעת את זה נשמהץ.

אנה: אוי בילווווושלי!!!@#!@ גמני אוהבת אותך!!!!!!!!!!!!111

ואז הם עשו סקס.

זאת אומרת - מה לעזאזל הן חשבו לעצמן?

ועוד יש את אלו שמגיבות וכותבות : "אוי איזה פרק מ-ה-מ-ם נשמממעעע!!!@#!# המשךךךךךךךךךךךךךךך"

יש כאלו שהפכו את זה לסיפורי פורנו ומפרטות יותר מידי ובכלל זה הפך לאימפריה מזעזעת.

אבל יש כמה סיפורים ממש ממש יפים, והם לא חסרים. הם מתחבאים אי שם בין ההקפצות של שאר הסיפורים.

את? כן, את.

אני שונאת אותך. את הצביעות שבך. את הדרך שבה את מנצלת אחרים. מלכלכת עליהם מאחורי הגב בלי שהם ישימו לב בכלל.

כועסת על דברים שאחרים עושים כשאת בעצם עושה אותם בעצמך.

תעשי טובה ותעמדי מול האמת , כי בסוף חוץ מחברה אחת - לא ישאר אף אחד שיאהב אותך ויקשיב לך. אולי המשפחה. ובעצם, גם החברה הזאת יכול להיות שלא תשאר לך.

הוו ואותך?

אני גם שונאת, אולי פחות , אבל עדיין שונאת.

לא נפרט עלייך. כדי שלא ינחשו מי אני.

אבל זה לא אומר שאני עדיין לא שונאת אותך. אני עדיין שונאת אותך.

לכי חפשי מישהו למצוץ לו. חוצפנית.

הילדה עם הג'ירפה הדמיונית.

לבוא אלי סתם ככה לא בא לך, אבל לנצל אותי?!

הווו בא לך ועוד איך!

מגעילה!

נמאס לי שמנצלים אותי כל הזמן!

די כבר!

ודי כבר לשקר!

אם אתם לא רוצים אותי בחברתכם אז תגידו! זה יהיה פחות מעליב מאשר שתמציאו תירוצים.

תפסיקו לשקר לי. בבקשה.

תפסיקו לנצל אותי. בבקשה.

הייתי חייבת פריקה. זה היה מעצבן.