אני , והחיים שלי :]

היי כולם .

משלומכם ?

אההמ . אצלי בסדר.

נראלי.

שיהיה. נתחיל ?

" נשברת שוב ושוב ,

מחכה שתשוב.

קח אותי איתך

ובוא נחזור כמו פעם.

כנראה זו רק אשליה

שהתנפצה והתנפצה.

כל פעם רק מקווה

שתחזור להיות אתה. 

הפעם אפסיק לקוות ,

רק רע הופך להיות "

סתם משו שכתבתי , בעקבות משו שקרה.

עזזזזבבו. שאפחד לא ישאל למה , למי זה , וכ'ו וכ'ו.

אנלא בדיוק מתכוונת לענות P:

  צ י ט ו ט י י ש ן 

 מ א ג נ י ב י י ש ן

אני ורוזי דיברנו בטלפון.

והנה השגעונות שלנו.

- רוזי לאמא שלה : " אם אני מפילה את זה , זה נופל ".

אני : ווואאאלה , גילית לה XD

- *לא שמעתי אותה לרגע.*

רוזי : " רגע , הטלפון נפל "

אני : " וואי את פשוט סתומה ".

- אלין , רוזי ואני יצאנו לסיבוב קצרצר P:

* אלין דיברה על משהו ופיתאום..*

אלין : ".. לא יכלתי לגמור".

אני : " את שמת לב מה אמרת עכשיו ?!"

אלין : " מה ?! "

אני : " לא יכלת לגמור ??! "

* רוזי , אלין ואני צוחקות *

ואלין דיברה בכלל על השוקולד הבלגי , שאותו לא יכלה

לגמור , כלומר לסיים. D=

אופטימיות זה דבר טוב.

אבל דיי , כמה כבר אפשר להיות אופטימית

ולקוות שיהיה טוב. נוו מתי כבר ?!#%&

לא נראלכם שחיכיתי מספיק לטוב הזה ?

טוב נו , לא רע לי.

אבל גם לא טוב לי.

באמצע כזה , נעים.

לפעמים אני מרגישה מה זה בודדה.

אבל צריך להיות אופטימיים לא ?

אבל אף אחד לא באמת מבין אותי.

יש סדקים , שברים.

עד שנשברים לגמרי , כמו בובת חרסינה.

ואף אחד לא בא לעודד אותך.

לא לכולם אכפת.

אחר"כ יש צלקות , שלא נמחקות בקלות.

שסליחה , לא עוזרת במקרה הזה.

" יודעת בראש ,

שוכחת בלב.

שלאהוב אותך 3>

זה לשלם בכאב : \ "

זהו להיום.

אני לא בדיכי , פשוט הייתי צריכה לפרוק קצת ,

זה הכל.

ביי ביי , ושבת שלום (:

אה ותגיבו למטה.

זה סתם פוסט פריקה.

ע ד י.