אוקע..

נתחיל בזה:

למשל.... כשבלוגריות מטומטמות למיניהן, ביניהן אני עד לפני שנתיים בערך, עונות על שאלון.

עכשיו, עם זה אין לי שום בעיה, כמובן.

אבל נשמה.. יש למשל שאלה, לדוגמא: 1. האם השתמשת בסמים? והבחורה עונה: לא.

ואז, כפי שהשאלון בנוי לסיכוי שאולי מישהו יענה בחיוב, להלן; כן, אז כמובן השאלון ממשיך בשאלה

 2. אם כן, איזה? והבחורה מנסה ברוב טיפשותה להתחכם, ועונה כך, תוך כדי שהיא "מתרגזת" עלינו: איזה חלק ב"לא" לא הבנתם?

עכשיו, בן אדם תמים ורגיש למשל, לא כמוני, כי אני ישר סוגרת את הבלוג הזה, יכול ליפול לדיכאון, להתחיל לבכות ואולי, חלילה; אך אפשרי, להפוך לאנורקס כי הוא גרם לבלוגרית אחת ממיליון, להתעצבן מעט.

אוקיי הגזמתי, אבל יש כאלה. :)

חשבתי על זה לפני חצי שנה אולי, ולא היה לי איפה לפרסם:

מצחיק - שדבורים נתקעות בקיר או בחלון בשיא הכח.

עצוב - שהן לא ממש מתות מזה....

מצחיק - כמה שיובל המבולבל לא מצחיק ופתטי.

עצוב - יובל המבולבל.

טעויות כתיב. דבר שיכול לחרפן אותי באופן טוטאלי.

אני יודעת שיש אנשים שלא אשמים בזה, אבל גאדמאט, החלק מאיתנו שכן קצת קצת חכמים או משהו...

מה הבעיה להבדיל בין אם/עם, לא/לו, אל/על.

אז לכל העילגים שבינינו... הסבר קל ופשוט וקליט, שאני אישית יודעת מכיתה ג' בערך, ולא סובלת שטועים בזה, אבל.. כל אחד וה___ שלו. [אין לי מושג מה לכתוב שם. תשלימו לבד.]

המילון הקטן:

אם= מילת תנאי. דוג': אם תיתן לי שקל, אתן לך סוכריה. :)

עם= מילת יחס. עם, ביחד. דוג': אני הולכת יחד עם X לקניות בY.

לא= מילת שלילה, כמובן. דוג': אני לא מתכוונת לתת את הבלוג הזה למי שמכיר אותי.

לו= למישהו. דוג': נתתי לו ברכייה שהוא לא קם ממנה עד ההפסקה.

אל= מילת יחס המורה על כיוון. דוג': פניתי אל המנהלת בגין בעיה חמורה שאירעה. > או, פניתי למנהל. אותו הדבר.

על= מילת יחס. דוג': אני יושבת על אבן בודדה ומחכה להסעה שאמורה להגיע אל בית הספר, אך לא מגיעה בזמן.

כן, אני גם עונה על שאלונים.

ואגב, אם כולם יהיו כאלה, אני אפסיק.

1. האם את נוהגת לקרוא בבלוג של עצמך? האם את עושה זאת לעתים קרובות? אממ... כבר לא. זה קרה פעם פעמיים, הזדעזעתי, מחקתי את הארכיון, ולא אעשה את זה שוב.

 2. האם את קוראת מדי פעם את כל הפוסטים שכתבת במשך תקופה ארוכה, בזה אחר זה? אם כן, האם את קוראת אותם מההתחלה לסוף (לפי הסדר שהדברים קרו), או מהסוף להתחלה? אילו מחשבות ותחושות העלתה הקריאה? האם היא גרמה לך להבין טוב יותר את עצמך, או שינויים ותהליכים בחייך? אממ.. כן. עשיתי פעם אחת בכל בלוג. וכן, אני חייבת שזה יהיה בסדר שזה נכתב בו. אחר כך יש לי בלגאן בראש ו... זה לא טוב.

 X_x :):) 3. האם קורה לך הרבה שאת מציצה בפוסט מקרי שכתבת בעבר, בלי לחפש משהו מסוים? איך זה מרגיש? רע.

 4. האם יצא שנזכרת במשהו שקרה לך פעם, וחיפשת את הפוסט שמדבר על כך כדי להיזכר בפרטים, להיזכר ברגשות שלך, או להבין יותר טוב מה קרה ממרחק של זמן? אוי!!!!! כן. XD אבל רק קצת...

 XDXD 5. האם את אוהבת לשבת עם חברות ולקרוא יחד בבלוג שלך או בבלוג שלהן? האם אתן עושות את זה כחלק משיחת נפש, או סתם בשביל הכיף? לא!! ממש ממש לא. הו, זה מזכיר לי להוסיף את המשפט החשוב, אפילו שאת הבלוג הזה אני לא תן לאף אחת. קצת פרטיות, אנשים.... בפעם האחרונה שנתתי למישהו את הבלוג הקודם... איך לומר.... אני בספק שהמחנכת שלי לא קראה אותו. =\

 6. איפה את כותבת את הבלוג: בחדר שלך? במקום אחר בבית שבו עוברים גם אנשים אחרים? יצא לך לכתוב פוסטים גם מחוץ לבית (למשל בבית ספר או אצל חברות)? מה קורה לרוב ומה יוצא דופן? לרוב.. בעצם עכשיו תמיד, בבית. פעם בבית הספר, וזה תמיד תמיד הפוסט הכי דפוק; אצל כולם אבל. לא?... לא???.... ?! חח... ברור שכן.

 7. האם קורה שאנשים אחרים נמצאים בחדר כשאת כותבת בבלוג? האם קורה שהם מסתכלים על המסך בזמן שאת כותבת? האם כתבת פעם בבלוג כשמישהו אחר השתתף אתך בכתיבה? האם את מוכנה שיהיו אנשים אחרים בזמן שאת כותבת על כל נושא? הממ... כרגע אחותי, והיא בת 6. אז לא נורא. אבל אני בחיים לא אכתוב כשמישהו אחר נמצא בחדר..... זה פשוט.. חוסר פרטיות. וכן, אבל לא אישיים או משהו... בלוג הומוריסטי. אהמאהמ..... עזבו.. לבד; הכי טוב.

 8. האם כתבת פעם יומן נייר? אם כן, במה זה שונה מלכתוב בלוג? כן! פעם אחת ויותר לא. בכיתה ה' ביסודי המזדיין הכריחו אותנו [כן כן!! הכריחו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ] לכתוב "יומן אישי"... זה היה בלתי נסבל. כל-יום-חובה-להוציא-בבוקר-יומן-ולכתוב-10-דקות. אשכרה באמת! כל בוקר. ו.. אם שכחת, לא טוב. כל המטומטמים בכיתה ניסו תמיד לקחת את זה ולפתוח... ולי היה עם מפתח [ ! ] שאבד, ושלשום ניסיתי לפרוץ את זה וזה פאקינג חזק ו.. בלתי אפשרי. [דווקא הכנתי את עצמי כמה שעות נפשית לקראת האסון... וחבל. אבל נראלי שלא באמת חבל. אולי זה טוב. P: אולי בטוח....] הממ.... לפחות יש בזה צד חיובי אחד, שאף אחד לא קרא את זה. :):):):) עד הפעם הבאה,

         אחות של ג'ס, אבלין. :)