וואנשוט-טווינסט (במהלך השבוע פרק 7):
"אני אוהב אותך טום" לחשתי לאוזנו של טום,הוא עוד ישן ונראה כ"כ רגוע.
"אה?טוב" הוא מלמל והסתובב.
נעלבתי,ממתי הוא מגיב ככה?!
"טום?" אמרתי בשקט נשכב חזרה מביט לתקרה,הוא לא ענה "לך לעזאזל" אמרתי בלגלוג לעצמי והלכתי למטבח.
ליד הדלת ראיתי עוד מכתב,כמו כמו שאני מקבל כבר שבועיים,מזל שטום לא יודע עליהם,מכתבי איום אף פעם לא הפחידו או הטרידו אותי אבל דווקא זה כן.
פניתי למטבח,הוא היה מבולגן,שאריות הפיצה בקרטון מונחות על השולחן והשיש והכלים בכיור מלפני שבוע,פשוט מזבלה.
"טוב נו מילא,מחר מנקה" אמרתי בפיהוק וניגשתי למקרר מוציא קרטון חלב.
מילאתי מים בקומקום המלוכלך במקצת והלכתי לארון מוציא ספל שמאחוריו היה פתק: "צלצל אליי היום ב17:00 אנדרו"
"אנדרו?" שאלתי את עצמי,הנחתי שזה פתק ישן שלי וזרקתי לפח.
בשעה 17:56:
"פאק!" טום קם מהמיטה בצעקות,הוא רץ בבוקסר ברחבי המטבח והסלון מחפש אחר משהו.
"טומי מה קרה?" שאלתי מניח את הפיצה על ההשולחן,הוא הסתובב אליי במבט מפוחד "מה?לא אמ סתם" הוא אמר מתישב לידי בחשש ונוגס בפיצה.
"היי!זאת החתיכה שלי!קח מהמטבח!" צעקתי בצחוק "אוקיי" הוא אמר וקם,הוא נראה רציני.
"טום צחקתי" צעקתי וקמתי לכיוונו , נכנסתי למטבח רואה את טום מחטט בארון הכוסות "מה אתה מחפש?" שאלתי מעקם גבה "סתם כלום" הוא אמר ממשיך להסתכל "הפיצה על השיש קח לך" אמרתי וחזרתי לסלון.
טום חזר עם צלחת ובה שתי חתיכות פיצה נגוסות.
"מה קורה?" הוא אמר והתבונן לטלויזיה "טוב" אמרתי וקמתי מהסלון.
נכנסתי לחדר שלי,החדר בו לא רק כתבתי את שיריי אלא גם הכרתי את הבחור הראשון בחיי.
התישבתי מול המחשב פותח דף חלק ומתחיל לכתוב.
In mir wird es langsam kalt wie lang können wir beide hier noch sein Bleib hier die Schatten wollen mich holen Doch wenn wir gehen dann gehen wir nur zu Zweit Du bist alles was ich bin und alles was durch meine Adern fließt Immer werden wir uns tragen Egal wohin wir fahrn egal wie tief Ich will da nicht allein sein lass uns gemeinsam in die Nacht Irgendwann wird es Zeit sein lass uns gemeinsam in die Nacht
"אחח" נאנחתי מזיז את הדמעה הנחה בזווית העין וקרעתי את הדף.
"לעזאזל טום מה שאתה עושה לי" אמרתי צועק על עצמי בטיפשות.
"ביל?" קולו של טום נשמע מעבר לדלת מלווה בדפיקות חלושות,רצתי למיטה נשכב עליה כישן.
צעדיו של טום התרחקו מפתח הדלת ונשמתי לרווחה "כמה שאני אוהב אותך טומי" אמרתי לעצמי ושקעתי בשינה.
בשעה 00:34:
"טום?!" קמתי בבהלה ,הבית היה ריק.
צלצלתי לפלאפון שלו מיד לראות שהכל בסדר "בבקשה תענה טום" אמרתי מניח את הטלפון המצלצל על אוזני.
"הלו?" טום נשמע קם משינה "טום?איפה אתה?" שאלתי בבהלה "אוי פאק לא שמתי לב לשעה כבר מגיע" טום צעק וניתק,הרגשתי איך הלב שלי מתפרק.
הלכתי למטבח מתחיל לנקות ,לא רציתי לכחות למנקה,הוצאתי את התסכול.
(עכשיו תמשיכו לקרוא עם השיר- http://www.youtube.com/watch?v=aM2DqRzzQfM אם השיר נגמר באמצע תפעילו מחדש)
"ביל אני כאן" טום אמר וראה אותי עומד ליד הכיור עושה כלים,הוא גיחך והתקרב אליי מניח את ידיו השריריות סביבי ומנשק את צווארי.
"ביל?" טום אמר מניח את ראשו על כתפי "מה?" השבתי באי חשק.
"מה קרה?" הוא אמר משחרר אותי מאחיזתו , "פשוט לך ממני " אמרתי מנגב את ידי במגבת שהונחה לידי והולך לסלון.
"ביל א-" קטעתי אותו בצעקתי "אמרתי לך לעזוב אותי!" צעקתי נזרק על הספה בכוח,מחזיק את הדמעות.
טום הלך במסדרון לא היה לי אכפת לאן.
pov טום:
הלכתי לאורך המסדרון לא מאמין שביל עלה עלי ,הבנתי איזו טעות עשיתי שככה בגדתי בו ,עם אנדרו! החבר הכי טוב שלו!!
רציתי להכנס לחדר אבל דלת חדרו הישן של ביל הייתה פתוחה מה שמעולם לא הייתה,משהו משך אותי להכנס.
התבוננתי בתמונות של שולחנו התמונות שלנו ושל אמא.
מבין התמונות הצלחתי לראות דף קרוע,לקחתי אותו לידי וחיברתי אותו מתחיל לקרוא.
יכולתי לדמיין איך ביל ישב וכתב את המילים.
בצד הדף היו שירבוטי שמי מחוקים.
"לעזאזל איתי" אמרתי בעצבנות והלכתי לסלון בחשש, "ביל" אמרתי וראיתי שהוא לא בבית, "פאק!אני כזה מטומטם!" קצתי לקחת את מפתחות הרכב לחפש את ביל אך כשפתחתי את הדלת כבר לא הייתי צריך "ביל!"צעקתי "ביל מה קרה לך?" התבוננתי בגופו המחורר מכדורים.
"מי כבר ירצה להרוג את המלאך שלי?" אמרתי מחבק אותו ובוכה.
עיניו היו סגורות ופניו שלוות.
במשפט:
"המואשם ברצח אחיו-טום טרומפר קאוליץ נמצא.." כבר הייתי לחוץ חיכיתי לרגע הזה "אשם" אמר חבר השופטים פה אחד.
חייכתי חיוך ענק,אני ירצה את העונש הזה,כנראה זה מה שמגיע לי.
"אז כן,נכנסתי לכלא ולמען האמת אני מקווה שסופי קרב לפגוש אותך שוב אהוב שלי" אמרתי מתבונן מהחלון סורגים שבתאי לשמיים,רואה איך ביל מחייך אליי בחיוך סולח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
