כן... הרבה זמן לא היה עידכון ><

מבחנים...

עבודת שורשים...

עבודות בצרפתית...

פרוייקטים של סבים שמגיעים לגיל שמונים ועושים להם מסיבת הפתעה... XD

בליץ'... ^^

לא חשוב,

העיקר שזה הגיע בסופו של דבר ^^

~ציטוטיאדה~

*אנחנו יושבים על ספסל באולם ספורט, [אור והדר הם תאומים, בן ובת.]*

אור: "אני הבן היחיד בכל השורה!"

הדר: "לא נכון, גם דניאל פה, אבל אני עדיין חושבת שאתה הבן היחיד בכל השורה."

*למורה לתנ"ך קוראים אביבה.*

דור: "אלון! אלון! בוא נצא מהכיתה!

מהר! מהר! לפני שאביבה באה!

נו! בוא נצא!"

*אביבה עומדת מאחוריו*

*גירסה חדשה של אח שלי, לשיר של הפיג'מות: אל תוכלו את החיות*

רועי: "אל תוכלו את הפרות,

תהפכו לחלזונות,

זה משמין פחות."

*המחשב שלי איתחל את עצמו,

ואח שלי גילה שיכול להיות שהטמפ' שלו עלתה גבוה מדי.*

רועי: "מה, אם המחשב מתכבה,

זה אומר שחם לו?!"

אני: "לפעמים."

רועי: "אז המחשב של סבתא לובש סוודר!"

*אנחנו מתכוננים למסיבת הפתעה לסבא, ואני ביציאה:*

"סבא שלי הוא מהאנשים האלא שאפשר לארגן להם מסיבת הפתעה מתחת לאף,

לשכנע אותם לעזור באירגון, אבל הם לא ירגישו."

*אנחנו בדרך לבאר שבע, לסבא וסבתא [משה זה אבא שלי]*

אמא: "אוף, משה, לא הבאנו כלום להורים שלך!

מה... נכנס בידים ריקות...?"

אבא: "באמת! כאילו שלהורים שלי אכפת!

הדבר הראשון שאבא שלי [סבא שלי] יגיד כשהוא יראה אותך,

זה עם הבאת לו את הפילפל שלו."

[זה באמת מה שקרה... ^^]

*אני וחברה גולשות באי של הונינג מאן, שזזה סוג של צ'אט.

לאחד החדרים קוראים 'עננים', ואני רוצה שהיא תכנס לשם:*

החברה: "באיזה חדר את...?"

אני: "אני בעננים."

*אני קוראת, ומבלבלים אותי.*

"אוף! איבדתי את עצמי!

ז'תומרת... איבדתי את איפה שאני...

נוו... לא חשוב..."

*שיעור חינוך, 'שמש אסוציאציות' למילה ילד.*

"ילדותיות."

המחכנת: "זה עצוב, אבל יש גם מבוגרים ילדותיים."

*לאוהבי ארטמיס פאול בלבד!

אני ואור [אחד מהתאומים] מדברים על ארטמיס פאול,

ויובל אנקונינה נכנס לשיחה.*

יובל: "על מה אתם מדברים?"

אני: "ארטמיס פאול."

יובל: "מה זה...?"

אני: "ספר."

יובל: "ספרי, ספרי, על מה זה?"

אני: גאון מטורף.

פושע-על.

מולטי מליונר בפשיטת רגל.

בן 12.

*אביבה המורה לתנ"ך*

"מה קורא לבן אדם שאין לו עבודה?

שכל היום יושב בבית?"

תלמיד: "משמין."

המורה לצרפתית: "אני רוצה לשמוע דממה."

תלמיד מתחכם: "אבל אי אפשר לשמוע דממה!"

חברה שלי: "זה כל הפואנטה."

*אותה מורה, אותו שיעור.*

"מה הייתי אומרת בשביל להגיד שלילה."

*אחותי הקטנה, בת שנתיים.*

"אמא! תביאי לי מלוחת גבינה!"

*אחי בטיול עם הכיתה, יש לו חברים קצת... חסרי שכל...*

חבר: "רועי! מי זאת?"

רועי: "מע"רית."

חבר: "מה... מערית זה השם שלה...?"

רועי: "לא! היא מגישת עזרה ראשונה!"

חבר: "אני יודע שהיא מגישת עזרה ראשונה, אבל מערית זה השם שלה?"

*אני מדברת עם חברה על בליץ', [סידרת טלוזיה]*

"אם הם כבר מתים, הם לא יכולים למות עוד הפעם!

אבל הם בכל זאת מתים עוד הפעם!"

*אח שלי מעצבן.*

אני: "רועי! כנס למקלחת!"

רועי: "רגע... אני צריך להוריד נעליים."

אני: "אהה.. טוב..."

רועי: "איך עובדים עליך... אני בלי נעליים!"

אני: "דיי!!"

רועי: "ואת בלי שכל!"

*אבא, ביציאה...*

"תהרגי אותם, הם לא ימותו."

[ואגב, יום למחרת ראיתי פרק בבליץ', ואחת הדמיות, רנג'י אמרה משפט דומה:

"גם אם יהרגו אותך, אתה לא תמות"... XD]

*נעם, בת שנתיים...*

אני: "נעם! תביאי לי חיבוק!"

נעם: "רגע! קודם אני אספר לך שאמא הולכת לרופא!"

~שתיקה~

אני: "נו...?"

נעם: "אמא הולכת לרופא."

אני: "כשאני אגור לבד, אני אאמץ גורה!"

רועי: "כשאני אגור לבד, אני אאמץ אותך!"

*אני ורועי, אחי הקטן, בשיחה אינטילגנטית במיוחד.*

רועי: "את אוהבת מיונז?"

אני: ~מתעוררת מחלומות בהקיץ~ "מה...?"

רועי: "מיונז."

אני: "מה 'מיונז'...?"

רועי: "את אוהבת?"

אני: "אוהבת מה...?"

רועי: "מיונז!"

אני: "מה מיונז...?!"

רועי: "את אוהבת?!"

אני: "אוהבת מה...?!"

רועי: "מיונז!!"

אני: "מה מיונז...?!"

רועי: "את אוהבת?!?!"

אני: "מה... מיונז...?"

רועי: "כן!!"

אני: "לא."

*מהגיגי אחותי הקטנה בת השנתיים: *

"...קְמִיצֵר..." [kmitser - מיקסר... ^^]

"...הִיבְכֵּתִי..." [hivketi - בכיתי... XD]

"...חורות..." [חורים... ^^]

אחי הקטן: "מה?! לא אמרת לי שרום הביא לי את ה-MP?!"

אני: "אמ... רום הביא לך את ה-MP...!"

[טוב שנזכרתי ^^]

*שיעור היסטוריה, השכל של הילדים בכיתה כבר מזמן הפך למסטיק, אני וחברה ביציאה*

נועה: "אבל הוא פילוסוף! אפשר להתווכח איתו על זה!"

אני: "אנחנו הישראלים יכולים להתכווח עם כל אחד, על כל דבר." 

*שני ילדים לא יודעים לכוון את הבעיטות שלהם, המאמן*

המאמן: "אתם אולי צריכים GPS?"

ילד מהכיתה שלי: "תזוז ת'פה שלך!"

*עוד אידיוט אחד, קוראים לו שי*

"אני עוד שי,שי,שי"

[נא לשיר לפי מנגינת השיר 'עם ישראל חי']

*שוב טמבל מהכיתה שלי, לקח קופסא ריקה של פרינגלס, והתחיל לדפוק לעצמו בראש.*

אני: "תומר ניסה לחשוב,

אבל נשרף לו השכל."

*חברה היפר-אקטיבית שלי, שואלת את רכזת השיכבה*

"מה יקרה אם אני ארוץ, ואתקע במורה בכוונה?"

[יעני אם היא תקבל על זה עונש ^^]

*אותה חברה, צועקת על המורה [זכר] להסטוריה*

"מה קרה לך היום?! שכחת משהו?!"

אני *חושבת* :  "כן, את השכל. בבית."

חברה שלי: "מה רציתי לאמר?"

אני: "לא יודעת, בטח משהו אידיוטי."

*מיכל אמרה משהו ואנה לא רצתה להקשיב,

אז היא עשתה הרבה 'ביפ! ביפ! ביפ!' כדי שמיכל תשתוק.

זה מה שיצא להן יחד*

"ואז, כשהוא גדל יש לו מלא מלא -"

"ביפ!"

XD

*מיכל ואנה קוראות ציטוט מהבלוג, והינה אסוציאציה שלהן

[אני כותבת גם את הציטוט המקורי לתזכורת]*

*אידיוט אחד בכיתה שלי, ניסה להגיד ערבי טוב זה ערבי מת, ויצא לו - *

"ערבי מת זה ערבי בקבר"

אמא: "גם יהודי מת זה יהודי בקבר!"

אני: "נכון, אבל הודי מת זה הודי שרוף."

מיכל: "וויקינג מת זה ויקינג בוולאהלא!"

אנה: "וג'וני דפ מת חס וכרפס זה ג'וני דפ בקופסא!"

*אנה לא נתנה למיכל לגמור את המשפט*

מיכל: "מורות אמיתיות הן מורות עם עיניים - " [בגב ^^]

*צילצול מהבצפר מימול*

המורה: "זה לא מכאן!"

*אחרי שנייה - צלצול מאצלנו*

המורה: "זה מכאן."

נועה: "להיות שחקן רוק."

*הדר אור ושחר הם שלישיה, איתי - האח הגדול שלהם.*

הדר: "אני ילדה מוכה,

אור ילד מַכֶה,

שחר ילד מַכַה,

ואיתי ילד מקק."

*נועה ממציאה מילה חדשה*

"אני מתחילה לֵהִיתַסכֵּל."

[מהמילה מתוסכל ^^]

המורה לספרות: "איפה נמצא את המילה מאכלת?" [סכין לביתור בשר]

תלמיד: "ברצח!"

המורה: *חושבת קצת* "אוקי, אבל איפה?"

אותו תלמיד: "בסופר! במחלקת בשר!"

*אחרי חמש דקות, איזה ילד נכנס באיחור, דור הטמבל אומר למורה: *

"הוא לא רוצה לפגוש אותך בסופר!"

*לומדים חיתוך במטמתיקה, זה נראה כמו n*

ילדה: " *המורה*! זה n!"

המורה: "מה אין?"

ילדה: "n! זה n!"

המורה: "מה אין?"

ילדה: "n! זה נראה כמו n!"

*איזה תלמיד אידיוט, עם כל ההמולה לא שמעתי אפילו את תחילת המשפט*

"...אתיופַּה!"

[etyopa, בלי י' של אתיופיה ^^]

*טמבל אחד נכנס באיחור לכיתה עם חבר שלו, וצועק על אותו חבר, מול כולם, בעצבים*

"די! כבר אמרתי לך שאני לא רוצה להתקלח איתך!"

*דיברנו בשיעור ספרות, על אמונות תפלות*

המורה: "לדעתי אם שופכים על חתול מים, אפשר להסתכן בסריטות, אבל שלפוחיות?"

תלמיד: "אם אני שובר על מישהו מראה?"

המורה: "רוב הסיכויים שלמישהו הזה, יהיו סריטות,

ולך, יהיה המון המון מזל רע,

בגלל מה שההורים של אותו מישהו יעשו לך."

*שיעור ספורט, אני וחברה לא מוצאות את החור ברשת, שדרכה מוציאים את הכדורים.*

ירדן: "מאיפה מוציאים את הכדור?!"

המורה [זכר] לספורט של הבנים: "מהחור."

אני: "מין הסתם."

המורה: "לא מין הסתם,

מין החור."

*בני הוא המורה להסטוריה*

עדן: "אני רצה! אני לא מאחרת לבני!"

אני: "לאן את רצה?

אפילו בני מאחר לבני!"

*אחותי הקטנה*

"אמא! את כבר התקלחת אותי! אני יכול לישון?"

*עוד אמבל בשיעור ספרות*

"יש מוקשים למטוסים?"

המורה: "מטוסים עפים בשמים,

זה קצת קשה לשים מוקשים בשמים."

*אותו תלמיד, למורה [זכר] אחר*

"נוו מה?! כל פעם שתשמע בום באמצע השיעור זה ישר אני?!"

אני: "אתה לא רוצה תשובה על זה..."

*אני וחברה מדברות על השיר hey jude, של הביטלס*

אני: "אני זוכרת את כל המילים של הבית הראשון בע"פ!

הינה! [מתחילה לשיר] remember to let her...

to let her...

אוקי, או שלא"

חברה שלי: "לירן מעצבן אותי!"

המורה לתנ"ך: "לירן מעצבן אותך? קחי גרזן!"

המורה לאנגלית: "הבא שמדבר אני מעיפה אותו החוצה לכל הרוחות והשדים!"

*המורה קוראת שמות*

"תומר!

.

.

.

מה, עדיין בחיפושים אחרי התיק שלו?"

*המורה למטמטיקה, משתנים.*

"מה A לא יכול להיות?"

תלמיד: "B!"

*מדברים על יעקב בשיעור תנ"ך*

"בן כמה הוא היום?"

המורה: "היום? היום הוא כבר מת."

*המורה לאנגלית עושה חזרה על קטע שכבר קראנו*

"ואל תגידו לי שקראנו את זה כבר!"

~כעבור שנייה~

"לא קראנו את זה כבר?"

*המורה לספרות מספרת לנו שכל מה שהיא מבקשת מהילדים שלה, הם אומרים לה "רגע" *

תלמיד: "וואי~ זה מה זה מעצבן את אבא שלי!"

המורה: "מה אתה אומר? זה מעצבן את כל מפלגת ההורים בעולם."

*חברה שלי, לחברה אחרת, וזה קרה כי לא נתנו לה לגמור את המשפט*

"היום את באה הביתה,

את חופפת,

ואת לא מתלבשת!"

*כל הכיתה מספרים למורה לספרות שאנחנו יוצאים לשוק, לפעילות מחאה נגד סיגריות,

אבל חשוב לציין - כל הכיתה בבת אחת. התגובה - *

"אני הבנתי שאתם יוצאים לשוק לקנות סיגריות?"

*אסטריקס זה קומיקס צרפתי, ותלמיד מתחנף למורה בשיעור צרפתית.*

"יש לי בבית משחק מחשב של אסטריקס!"

המורה: "אינ יודעת, גם לי."

*שיעור ספרות*

תלמיד, אומר למורה: "את רוצה לשמוע מה עושים בנווה זאב לחתולים?"

המורה: "לא! אבל יש לי הרגשה שזה די דומה למה שעשו בפיסגת זאב לערבים."

אני: "זה אחד ההרים הכי עקומים שיצאו לי אי פעם,

לא שיצא לי אי פעם לצייר הרים."

*אותו תלמיד אותו שיעור ואותה מורה... ^^ *

המורה: "מי היה קוזו אקאמוטו?"

הטמבל: "אמ... משהו יפני...

אממ.. שחקן פינג פונג יפני!"

המורה: "קוזו אקאמוטו היה מחבל מתאבד יפני."

הטמבל: "אמרתי יפני!"

המורה: "אמרת שחקן פינג פונג!"

*שיעור ספרות, איכשהו ~אחמ דור[אותו תלמיד מהציטוט הקודם]אחמ~ נושא השיחה עבר לחינוך מיני,

המורה מנצלת את הסיטואציה כדי לרדת על כמה תלמידים שלא מקשיבים*

"כשאתם יושבים לבד בבית,

מאחורי הדלת הנעולה,

וגולשים באתרים פורנוגרפיים - תראו איך ויטלי מחייך!"

*אותו שיעור ישראל יורד על ויטלי*

המורה: "ישראל! אני מבינה שזה מזכיר לך דברים!

אבל שב, ותעלה זכרונות בשקט!"

*המורה, לאותו תלמיד עם הפינג פונג*

"... ואז יהיה לכם ילד קטן ונחמד."

הטמבל: "לא נכון!"

המורה: "כן, אתה צודק, נחמד הוא לא יהיה."

התלמיד: "לא! הו לא יהיה ילד קטן!"

המורה: "הם נולדים קטנים, אתה יודע."

*יעל - חברה שלי*

אני: "...נתי - "

יעל: "מה זה?"

אני:

.

.

.

מורה!"

יעל *אוטומטית* : "מה זה? אהה!"

המורה לצרפתית: "אני לא מדברת על השני הזה!"

תלמידה *בצניות* : "לא, את מדברת על השני השלישי!"

המורה: "לא, אני מדברת על השני הרביעי..."

XD

מאירועי הפרק הקודם:

"מממ... ריאו... הפרח שלך... פרח קצת לפני הזמן... במקום שהוא לא אמור לפרוח בוא ...

ממש עכשיו. הוא בדרך לכאן. תלך למשרד שלך, תבדוק במגדיר הצמחים מה צריך לעשות

במקרה כזה... או שאולי צריך פשוט להשאר עם התוכנית המקורית...  זה הכי נראה לי... 

תבוא אחרי זה ישר למשרד שלי."

נראה שגם ריאו קלט אותה, כי גם הוא בהה בה בלי לזוז. לאחר כמה שניות של הלם, 

צעקו מאי וריאו בתיאום מושלם: "קִי סַמַה!" - את! - אתה! "הו... אני רואה שאתם כבר

מכירים...?" שאל אבראי סנסיי, מבולבל, והעביר מבט עוד יותר מבולבל ממאי אל ריאו ובחזרה.

"שקט! מַשהו נכנס למגורי הבנות! או מִישהו נכנס למגורי הבנות ... או מִישהִי!" 

"הפרח הרי בדרך לכאן! המלאכית נמצאת עכשיו במגוריי הבנות!" "אתה עוד כאן?!"

נבח הירוק, אבל טאקשי כבר לא שמע אותו. הוא כבר היה בדרך לצריף מגורי הבנות...

פרק שלוש עשרה - המחסן של מאי, וטאקשי האידיוט

מאי, אבראי סנסיי, קירה נאגינו, ריאו ואיצ'ירו הלכו לכיוון צריף מגוריי הבנות, ביחד עם פמליית המזוודות של מאי.

 "אני עייפה..." פיהקה מאי בפעם האלף, "כמו כולנו..." ענה לה איצ'ירו בעצבים הולכים וגוברים בפעם האלף.

 "היגענו." קבע ריאו. הוא עמד בגבו אל מאי הנמוכה יחסית, עם כל שני-המטר-גובהה שלו, גלימת הסנסיי

מתנפנפת מאחוריו, ופתח בדרמטיות דלת, של מה שנראה למאי כמו מעין מחסן קטן, מעץ, ובפנים הייתה מיטת

קומותיים פשוטה, עם מצעים מבד גס ומגרד, וילון וורוד, שוחלן עץ פשוט, מדף, ומשהו שנע בין קוננית גדולה,

לארון קטן. " מה זה...? חדר הארונות שלי? אה! לשים פה את התיקים?" שאלה מאי, והתקדמה לעבר אביה

כדי לקחת ממנו את המזוודה שאצלו. "לא... מאי... זה... לא ממש.. חדר ארונות... לא..." מילמל איצ'ירו, ומאי

שמה לב, שהוא בקושי מחזיק את עצמו בלי לצחוק. "אמ... מאי...  זה.. זה ה... זה לא חדר הארונות שלך... זה..."

גימגם קירה, ואחרי כמה שניות מבולבלות של מילמולים וגימגומים התפרץ ריאו "מה הבעיה שלכם? מאי, זה החדר שלך."

השתררה שתיקה עמוקה, אף אחד לא דיבר, כולם היו המומים מכדי לדבר, בעיקר מאי. אבל כמו שקירה ידע - מנסיון,

השקט הזה של מאי הוא רק זמני, 'השקט שלפני השערה'. הינה זה בא... "מה?! לא נכון! לא! אוטו-סאן תגיד

  לי שזה לא נכון! לא! אני לא נשארת כאן! נאי! נאי! נאי! ורק תנסו להכריח אותי - מה? הֵיי!" קראה מאי, כי

ריאו פשוט דחף אותה לחדרון העלוב שלה, וזרק אחריה את התיקים. "ריאו... זה היה מיותר..." נזף אבראי,

בעוד קירה ואיצ'ירו פשוט עמדו ובהו. "מה - אתה - עושה?!" אמרה מאי, אומרת כל מילה בניפרד

 "רק תנסו להכריח אותי... זה בדיוק מה שעשיתי, נאגינו הימה-סאמא." - הוד רוממותה נאגינו ענה ריאו,

והתריח את עצמו לסגור את אחריו הדלת. איצ'ירו היה הראשון שיצא מההלם "אתה... וואו. הייתי צריך לחשוב

  על זה בעצמי... לפני חמש עשרה שנים בעצם..." מילמל. "זה בא עם הניסיון." ענה ריאו באדישות, וחלף על

פני איצ'ירו ההמום מבלי להפנות את מבטו, גלימתו מתנפנפת מאחוריו. "איקוזו!" - קדימה! צעק, וכל החבורה

ההמומה החלה לצעוד בשקט, וכשכל מה שראו מהם היה צלליות כהות לרגלי השמיים הוירטואלים השחורים

מדי,יצאה דמות מטולטלת, עטופה ברדס מאחורי עץ בשדרה הראשית, והתקרבה לחלון החדרון שבו מאי

ננעלה בעל כורחה.

 "אוף! באקה! באקה! באקה! איך הוא מעז אפילו להעלות על דעתו לדחוף אותי ככה! ועוד לנעול אותי כאן?!

  בעקה!" צעקה מאי, הניחה את אחד מהמזוודות באגרסביות על הדבר הלא-נוח-בעליל, שהיה אמור להיות

המיטה שלה, והחלה לפרוק את הציוד שבפנים. "אתה... וואו. הייתי צריך לחשוב על זה בעצמי..." שמעה

מאי את איצ'ירו ממלמל. "זה בא עם הניסיון." ענה לו ריאו באדישות. "טמה!" - ממזר! צעקה מאי.

ולחשוב שלפני חצי שעה עוד הייתי במסיבת פיג'מות, ומרחתי לק! חשבה מאי בזמן שניסתה לדחוף כמה

שיותר בגדים לתוך הארון הפיצפון שלה, מה שלא ממש הצליח לה...

היא פרקה את סיפרי הלימוד, את כל ציוד הקרבות, את בגדיה, את התכשיטים הרבים וצבעונים, ולאט לאט

החדר נראה הרבה יותר כמו חנות של אופנה, מאשר כמו חדר, למרות שבכל מקרה המחסן הזה לא ממש

נראה כמו חדר! חשבה מאי. איך כל זה קרה? חשבה מאי, והעלתה זכרונות משלושת רבעי השעה האחרונה

מרחתי לק... ואז דיברנו על האקדמיה... ואז... אה! ואז הוצאתי את הטופס של החונך... ובאתי לחתום... כן!

  ובאתי לחתום והתעלפתי! ואז כולם היו לחוצים, ואז באנו לכאן... ועכשיו אני נעולה במחסן העלוב הזה!

פתאום נשמעה דפיקה על החלון.

עוד אחת.

עוד שתיים.

 מה... מי זה...? או... מה זה...? חשבה מאי, מבוהלת, הרימה סכין מהעירבוביה שעל הריצפה, אחזה בה

באחיזה חובבנית במיוחד, התקדמה לאט לכיוון החלון, הסיטה את הווילון הוורוד הצידה, וקפצה אחורה בבהלה.

מהצד השני של החילון, עמד נער, בן גילה, שנראה קצת כמו גירסה מוקטנת של ריאו.

 "מה... מה אתה..? ס'תומרת, מי אתה...?" שאלה מאי, מוכת הלם. "קונדאנווא!" - ערב טוב! קרא הנער.

 "או שאולי עלי להגיד אוהיו...? טוב, בכל מקרה," התחיל הנער להגיד, וקפץ לתוך החדר - דרך החלון

 "וואטאשי ווא טאקשי, יורושיקון!" - אני טאקשי, נעים להכיר! קרא הפולש כאילו שנער מוזר, בעל שם מאוד

מוכר שפולש לך למחסן, זאת אומרת, לחדר, שלוש דקות אחרי שהגעת אליו זה עניין פשוט של מה בכך...

 "מה?" שאלה מאי, אחרי כמה שניות של בהיה מבולבלת. "אמרתי - וואטאשי ווא טאקשי! את מדברת יפני נכון?"

 "כן..." מילמלה מאי, ואז יצאה מההלם "מה אתה עושה כאן? ומאיפה אתה מוכר לי?"

 "מה זה מה אתה עושה כאן? אני גר כאן! ואני מוכר לך מהקרב בסימטא... אמ... אופס..." אמר טאקשי,

ומילמל משהו ביפנית, ומהיפנית המוגבלת של מאי, היא הבינה את המילים "ירוק" ו-"יהרוג אותי" אבל את

השאר היא לא הבינה. "אהה! נכון! אתה אח של ריאו" ופתאום הבעת השמחה שהיתה על פניה כשהבינה

שהיא לא בת הטיפש עשרה הנורמלית היחידה כאן, התחלפה הבעת פחד, ומאי הידקה את ידה מסביב

לסכין, ולקחה חצי צעד אחורה.

 "מה קרה?" שאל פתאום טאקשי, נראה מבוהל, ועבר לעמדת כוננות, גבו קפוף מעט.

  וואו, הוא די אידיוט. הוא לא קלט שאני מבוהלת ביגללו...? או שהוא עושה את עצמו...? חשבה מאי.

  וואו, היא די טיפשה. היא לא קלטה שאני רק משחק אותה אידיוט? או שהיא עושה את עצמה...? חשב טאקשי.

זהו ^^

איך יצא?

אחד הפרקים האהובים עלי!

[:

ולמנוים -

הדרגלזים בפרק הבא [;

נ.ב.

עיצוב חדש!

גרפיטי עיצובים המדהימות!

מזלט טוב להן! הן בפעילים [;

תגיבו!