"שרון.. מה את עושה פה?" שאלתי אותה בפליאה "מה זאת אומרת מה אני עושה פה?" אמרה שרון
"רק רגע אתן מכירות מאיפושהו?" שאל אותי ואותה דור "כן,אנחנו מכירות מהבית ספר הקודם שלי" עניתי לו "אה אוקי,אז הדר שרון היא אחת הידידות הטובות שלי" אמר דור "ומי הדר בישבילך?" שאלה אותו שרון "היא החברה שלי" ענה לה דור,ראו בעיניי שרון,שהיא קינאה "אה וואלה? יופי לכם" אמרה שרון.
"סליחה אני מפריע?" שאל אותנו איש לא מוכר.
-
"כן נוי,אני אוהב רק אותך אני פשוט מת עלייך,את מטריפה אותי" אמר אורן
"אבל אמרת לי שאתה לא אוהב אותי" אמרה נוי
"תביני זאת הפעם הראשונה שלי שאני מתאהב,בחיים שלי לא הרגשתי ככה פחדתי בגלל זה אמרתי לך את זה" אמר לה והסתכל בעינייה.
"אתה יודע כמה ניבהלתי וניפגעתי כשאמרת לי שאתה לא אובה אותי?" אמרה נוי ונתנה לאורן מכה קטנה בכתף
היא התקרה אליו ונישקה אותו נשיקה ארוכה וחמימה.
"זה אומר שאת סולחת לי?" שאל אותה
"ברור,ניראה לך אני יכולה להיות בלעדייך הרבה זמן?" אמרה ונישקה אותו שוב.
-
רועי עמד בפיצרייה וחשב שוב על כל מה שקרה לו,איך אמא שלו חלתה במחלת הסרטן,ואיך שהיא ניצחה אותהאיך שהם עברו עיר,על זה שהוא עובר בית ספר,על זה שאבא שלו נפטר,על בעיותיו הכלכליות,אף פעם לא הייתה לו אהבת אמת,רק סטוצים מזדמנים,ועל אותה הילדה שראה ליפני יומיים.
את הרהוריו על החיים קטע לקוח.
-
"אממ לא מי אתה?" שאלתי אותו את האיש הלא מוכר
"אני סוכן דוגמניות מסוכנות רוברטו ולך ילדה יש עתיד ענק" אמר וחייך
"אני מודה לך אבל אתה באמת חושב ככה?" שאלתי
"כן אני ועוד איך חושב ככה,סתכלי אני רוצה לייצג אותך אבל את לא חייבת לענות לי עכשיו,הנה קחי כרטיס ביקור וכשתוכלי תתקשרי אלי" אמר לי ושלף מתוך כיסו כרטיס ביקור.
"תודה" אמרתי וחייכתי,
"את הולכת להיתקשר אליו?" שאל דור
"אני לא יודעת ניראה כבר" אמרתי
"אוקי איך שבא לך"אמר
"טוב אני כנראה מיותרת פה,אני הולכת דבר איתי דורוש" אמרה שרון ונישקה את דור בלחי.
"דור אני הולכת כבר למלון משעמם לי ,אתה בא?" שאלתי
"לא ,אני אשאר פה עוד קצת ואני אבוא אלייך" אמר לי דור
"אוקי,אני הולכת להיפרד מאבא שלך" אמרתי וקמתי נתתי לדור נשיקה קטנה וניגשתי לאביו וניפרדתי ממנו.

סוף,סוף היא הלכה חשבה לעצמה שרון והלכה לכיוון דור
"דור בוא שנייה לשירותים אני צריכה להגיד לך משהו" אמרה לדור
"בואי"אמר ושרון משכה אותו לכיוון השירותים,הם נכנסו ושרון התקרה קצת לדור ונישקה אותו נשיקה צרפתית לוהטת,דור לא התנגד הוא זרם איתה.


כעבור יומיים:
"הדר תקומי היום אנחנו חוזרים לרמת גן!" אמרה נוי כשהיא מנסה להעיר אותי
"אוקי,אוקי יא חתיכת קרציה אני תכף קמה" אמרתי ודחפתי אותה.
התעוררתי,ניכנסתי לשירותים בצעדים איטיים הייתי עדיין כולי ישנונית,ציחצחתי שיניים הרגשתי את הרעננות של המנטה מעירה אותי,הרגשתי מין ניקיון רענן שכזה.
אחרי הסידורים של הבוקר שכללו הרבה הצקות של מאי ונוי,ליצאתי מין המקלחת,יצאתי משם והתחלתי לארוז את כל דבריי שהיו זרוקים בכל החדר.
-
"אוח סוף סוף בית!" מלמלתי לעצמי,ונזרקתי על המיטה שלי,הריח של הבית,התגעגעתי אליו.
"השעה הייתה כבר 8 בערב,לא היה לי כבר כוח לכלום הורדתי את בגדי ומשכתי על עצמי חולצה ארוכה וחמה נישכבתי במיטה והוצאתי ספר,הוא היה על שפית שמגיעה לממלכת מרידיה שם היא פוגשת בבחור,שהוא בעצם הנסיך של ההמלכה,היא מתאהבת בו,והוא חושק בה גם אבל יש בעיה קטנה...הוא המלך היא סתם פשוטת עם.
כמו תמיד באגדות הכול מתיישר במקומו,הנסיך מציב חוקים וקובע את אירוסיו לשפית היפיפיה וכך הם חיים בעושר ובאושר.
למה הכול לא יכול להיות כמו באגדות?! הרהרתי לעצמי למה תמיד בחיים האמיתיים הנסיך על הסוס הלבן אף פעם לא מגיע?
למה תמיד יש מכשולים שכל כך קשה לדלג מעליהם? מאי ואני כבר התרחקנו קצת,אני מתרחקת גם מדור,אני לא יכולה להגיד שאני אוהבת אותו...עדיין.הרהורי על החיים נמשכו,אבל כבר לא שמתי לב שעפעפי כבדים,נרדמתי.

צפצוף השעון המרגיז העיר אותי,ואחותי הקטנה כמו תמיד קפצה על מיטתי והתחילה לשיר "הדר קומי,קומי" צווחה כמו ילדה קטנה זרקתי עליה את הכרית עליה ישנתי והתחלתי לצחוק.
אחרי סידורי הבוקר הארוכים שלי,שמתי מכנס טרנינג לא צמוד בצבע לבן,וחולצת בית ספר בצבע אדום,היום היה לנו ספורט נעלתי את האדידס שלי,מרחתי על עצמי קצת מסקרה שחורה ועיפרון שחור וירדתי לאכול ארוחת בוקר.
"מה יש לאכול?" שאלתי את דורית העוזרת שלנו "הכנתי כמה פנקייקים" היא חייכה
"אוו יאמ יאמי" ליקקתי את שפתי,האכול האהוב עלי לאכילה בבוקר היה פנקיק.
"אני הלכתי!"צעקתי לעבר דורית ושקד,אני בספק שמישהו בכלל שמע.

"הדר חכי לי" צרחה נוי "נו,רוצי כבר את לא רוצה לאחר לשיעור עם דניאל נכון?" דניאל היה המורה שלנו לספורט,המילה קשוח ומיפלצתי התאימה לו בול.
"אז איך עבר עליך אתמול?" שאלה הדר את נוי
"היה בסדר,אורן בא אלי והיה מאוד כיף,גם ראינו סרט" אמרה נוי
"אני נורא מאושרת בישבילך,שהכול הסתדר בצורה הכי טובה שיכלה להיות" אמרה הדר וחייכה.

"טוב אז היום אנחנו נלמד את המאפיינים של המשחק שרובכן מכירות... כדורגל" אמר דניאל המורה לספורט במבט קשוח
"כדי לעשות את זה אתן תסתכלו על כמה בנים שלדעתי הם הכי טובים בבית ספרנו,בסופו של המשחק אני אשאל אתכן כמה שאלות על המשחק" הוסיף.
"סוף סוף משהו כיף" אמרה מישהי וכולן צחקו.

במגרש בו התקיים המשחק,הבנות ראו שתי קבוצות אחת הייתה של דור ואחת הייתה של איזה מישהו לא מוכר,
הסתכלתי על הרכב הקבוצות את רוב הבנים כבר הספקתי להכיר אבל אחד מהם,זה שהיה ראש קבוצה,בקבוצה השנייה ששיחקה נגד דור היה לא מוכר כניראה תלמיד חדש.
"וואי שימי לב לזה עם החולצה הלבנה" אמרה ספיר "וואי נכון,הוא באמת חתיך" הוסיפה מישהי "הוא גם משחק שם הכי טוב" אמרה נוי הוא ניראה לי מוכר כאילו ראיתי אותו כבר,הוא באמת היה חתיך,השמש פגעה בשערו כל כך יפה וגרמה לשעירו להיראות בצבע זהב,שקעתי בהרהורי כשלפתע נוי נתנה לי מכה קטנה על הכתף "סתכלי הוא מוריד חולצה" אמרה לי נוי והצביעה על התלמיד החדש.במהרה הבחנתי בריבועים על בטנו,הבחנתי בזרועותיו השריריות אבל מה שהכי תפס לי את העיניים היה חיוכו היפה,לרגע אח מבטנו נפגשו ישר הורדתי את ראשי,למרות שרק רציתי להמשיך להביט בו.


אחרי שיעור הספורט ה"קשה לראיה" אני נוי וספיר (חברה נוספת שלנו) נכנסנו לקפיטריה שם הבחנתי בדור יושב עם עוד מישהו.
התקדמתי לעברו
"או הנה הדר,החברה שלי" אמר דור לאותו אחד שישב מולו,התקרבתי לדור ונשקתי לו בלחי הסתכלתי על אותו אחד שישב מולו
"אה כן,רועי תכיר זאת הדר החברה שלי" אמר דור בגאווה לרועי
"נעים להכיר" אמר רועי
"רועי,הוא תלמיד חדש בבית הספר" הוסיף דור
"נהים להכיר" אמרתי וחייכתי הסתכלתי בעיניו של רועי,שרק עכשיו שמתי לב לכמה שהן היו כחולות ועמוקות.