כל בוקר אני קמה ושואלת את עצמי: "למה שהיום זה יהיה אחרת? למה שהיום אני לא אכשל כמו בכל האינספור הפעמים הקודמות?!"

וזאת הלגיטימציה שלי להרים ידיים. אז למה שהיום זה יהיה אחרת? הולכים להנחות אותי שני דברים-

1. הכתיבה בבלוג- אין דבר כזה 'אין לי זמן' או 'אין לי כוח'. העדכונים מאד עוזרים לי. כמובן שהתגובות מחממות את הלב ומדברנות, אבל גם הפריקה של המטען הרגשי והתעמתות עם אירועי היום עוזרת. חוץ מזה שהידיעה שבסוף היום אני הולכת לספר על איך אכלתי ומה עשיתי, עוזרת לי לעשות דברים בצורה נכונה, אני לא אשקר פה ואני לא רוצה לאכזב את עצמי. אז העדכונים האלה הם חובה.

2. אנה- נשמע מוזר וקלישאתי, אבל כשאני מציבה לעצמי יצור בראש, מין מלאכית רזה ומושלמת העונה לשם 'אנה' שאומרת לי מה לעשות, כיצד נהוג ודואגת לדרבן אותי ולדחוף אותי קדימה, גורם לי לא לוותר. אני פשוט צריכה להיזכר בה ובקיומה כמה שיותר.

תמיד יהיה לי בראש קול שאומר "תוותרי. זה יותר קל ויותר פשוט". ומהרגע שהול הזה מגיע, אני מצליחה למצוא מליון ואחד תירוצים להצדיק את זה.

אז זהו. לא עוד. אני הולכת לעשות את זה כמ שצריך הפעם. בלי שטויות, בלי צומות אחרי יומיים וחצי של דיאטה, בלי 100 קלוריות ליום ובלי בולמוסים. בריא. עד כמה שאפשר-

* שתייה של 3 ליטר מים ביום

* 3 ארוחות בריאות ומזינות בלבד

* שקילה פעם בחמישה ימים

* תמונת מצב פעם ב-10 ימים

* ריצה של 2-3 ק"מ/ שחייה של 60 דק' פעמיים בשבוע

על זה אני הולכת להקפיד 30 ימים. לאחר מכן נעשה קיצוצים ושיפורים.