עלילותיו של אחד בדרום אמריקה

קפייטה 28/11 20:15

ברגעים אלו ממש הגענו להוסטל מאד נחמד בעיר שנקראת cafayate בצפון ארגנטינה. זה שינוי מרענן אחרי ההוסטלים בשני הלילות הקודמים, ב-tucuman וב-salta, אשר כמו הערים הללו הם בני מאות שנים ומצבם בהתאם.

דבר דבר: לפני שני לילות הגענו לעיר בשם tucuman בצפון מערב ארגנטינה. כעקרון היא חלק ממחוז גדול שנקרא salta, המאופיין בנופים הרריים (גובה של 3-4 ק"מ) ואנשים פשוטים, רובם עניים מאד. הבניינים עצמם ישנים (מאד) - חוויה מעניינת להשתמש באסלה מלפני מאה שנה - האמת אני קצת מפונק בשביל זה. הערים עצמן מזכירות עיירות במערב הפרוע כמו שרואים במערבונים - רחובות ארוכים, בתים ישנים מסויידים בלבן בוהק, מכוניות משנות ה-50 ואנשים משועממים שיושבים ומעשנים בכניסות הבתים.

תמונות לא מייצגות מטוקומן:

בדרך לטוקומן פגשנו באוטובוס שתי בנות ישראליות חמודות. למעשה פגשנו אותן אפילו קודם במפלי האיגואסו (צילמתי אותן יחד) אבל זה לא מפתיע, בסה"כ רוב האנשים מטיילים באותם מסלולים וכבר יצא לנו להיתקל כמה פעמים בפרצופים מוכרים.
anyway, התחברנו והחלטנו לקחת רכב שכור ולטייל באזורים מסביב לסלטה.

התחלנו בטיול לדרום, ולמעשה היום הראשון ביחד הוקדש למציאת סוכנות הרכב המתאימה ולנסיעה לקפייטה. לגבי הסוכנות שמצאנו ספק אם אי פעם עשיתי עסקה בכזו רמה של חוסר וודאות - אבל מה לעשות שסוכנות מוכרת ובינלאומית עולה כפול. בכל אופן הסוכנת דיברה כמעט רק ספרדית, והיה משעשע לדון איתה בתנאי הביטוח, ולראות אותה מדגימה התהפכות של מכונית בעזרת פנטומימה וכרטיס טלכרד. פחות משעשע היה לחתום על חוזה מלא באותיות קטנות בספרדית, אבל זה מה יצא.
בסוף סגרנו על פיאט PALIO, מנוע 1.8 ליטר, חיה רעה ואדומה. האוטו הסתבר ככיפי לנהיגה (כמו כל פיאט) והנסיעה עד עכשיו היתה תענוג. כללנו רק שני נהגים בדיל, מה שגרם ל-א', חולת ההגה שבחבורה, להתמרמר קשות על הדיל המשובח שרקחנו.

לגבי הדרך אין מה לכתוב יותר מדי, הנופים מדהימים והכביש הוא כמו בתוך גלויה - הכל ירוק (יורד כאן גשם כל יום החל משעה חמש בערב).

בדרך לקפייטה:

תמונות מההוסטל בקפייטה, היא שרה ממש יפה!

חנות מלאה באלפחורס. כולם עם ריבת חלב באמצע, אבל יש המון סוגים של ציפויים וגדלים.

חוקי הנהיגה בארגנטינה:
1. אין זכות קדימה בצומת, מי שתופס תופס. בהגיעך לצומת צפור על מנת להזהיר את הולכי הרגל. באופן מפתיע השיטה עובדת ואין פקקים - אולי כי אין להם נפח תנועה רציני.
2. קו לבן (שני צהובים אצלם) הוא המלצה בלבד, המסייע להתמצאות בכביש.
3. אין צורך בקסדה בעודך רוכב על אופנוע. הרבה פעמים אפשר לראות משפחה שלמה (אבא אמא פלוס ילד) על אופנוע מסכן אחד.
4. עצור, אור אדום, זכות קדימה להולכי רגל... תזכירו לי במה מדובר...?

פינת מבקר המסעדות:
1. הבשר בארגנטינה זול אך איכותי. אתה לא מבקש X גרם אלא נתח, ומקבל חתיכה שלמה כולל כל השומן מסביב. כתוצאה מכך הסטייקים גדולים יותר וטעימים יותר.
2. פסטות - הם אלופים בפסטות.
3. לעומת זאת באופן מפתיע הלחם תמיד יבש. לא יודע למה אבל תמיד מגישים בתחילת הארוחה סלסלה עם כמה חתיכות יבשות של בגט, הכי פושטי בעולם, ועוד לוקחים על זה כסף. חמאה אתה צריך לבקש במיוחד. באוטובוס או בהוסטל לעיתים קרובות אתה מקבל פרוסת נקניק עם חתיכת לחם יבשה. אפילו במאפייה (!) היה קשה למצוא לחם טרי באמת. כנראה יבש זה בריא.
4. אין ירקות. סלט "מיקסטה" - מורכב תמיד מהמון חסה, בצל חי וחצי עגבנייה. שום תיבול. המחיר קרוב למחיר של סטייק.
5. היין משובח, בהרבה אזורים אפשר למצוא בירה מקומית. למשל בסלטה יש בירה סלטה ובקורדובה בירה קורדובה. אני הכי אוהב את בירה קילמס (quilmes אם אני לא טועה) - הבירה הלאומית של ארגנטינה.

מתי בריכה מתי ??? :))

סלטה 2/12 12:00

היום הזה מוקדש לסלטה אחרי ארבעה ימים בדרכים עם רכב שכור, שהיו מתישים למדי והצריכו לקום ב-7 בבוקר - סוף סוף יקיצה טבעית :)
זה הזמן לסכם את שארית המסע. קצת על הבנות שאיתן עשינו את הטיול:
א' - כאמור חולת הגה, תימניה ועם חבר צמוד (בבית). כדרכן של תימניות יש לה דעה מוצקה על כל דבר, לרוב מנוגדת לשלך.
ט' - טריפוליטאית (או שמה טוניסאית?) עם זכרון בלתי נתפס לכל מילות השירים שרק תעלה בדעתך, עברית או אנגלית. כמובן ששמענו את כולם באוטו - בקולה הערב - ואפילו תרמנו לפזמון. חוץ מזה היא סקסית מאד, אך עקב ישראליותה לא אצרף תמונה.

היום השני לנסיעה היה המוצלח ביותר בכל הטיול. עלינו מקפייטה לעיר בשם Cachi, בדרך שכולה עפר. מסתבר שכל הדרכים באזור הן כאלה, גם מה שמסומן במפה ככביש ראשי, ולכן לרוב התושבים יש ג'יפים.

ככה נראות העיירות בדרך:

באיזשהו שלב הגענו לכפר נידח ביותר ושם פגשנו שני צרפתים יושבים לצד הדרך. לטענתם הם חיכו שם כיום וחצי ואנחנו היינו המכונית השביעית שהם ראו מאז בכיוון שלנו. ואללה, אנחנו ישראלים טובים והחלטנו להצטופף ולקחת אותם איתנו.

האמת - אני ממש נהניתי מהנהיגה, אתה מרגיש כמו באיזה ראלי, הדרך מאד צרה (ועוד לפעמים בא אוטו ממול), יש המון עליות וסיבובים שאתה לא רואה מה מחכה לך מאחוריהם. רוב הנסיעה היתה בקצב של 30 קמ"ש ד"א.

אני חושב שהתמונות הללו די מייצגות את הדרך:

מה זה הדבר הזה?

הימים השלישי והרביעי בטיול היו מאכזבים ביותר לטעמי. נסענו לאזור מצפון לסלטה, רוב הזמן היינו באוטו (12 שעות נסיעה ויותר), ו-א' השתלטה על ההגה לאחר יומיים קשים מאחור.

לצערי רוב הזמן הנסיעה נראתה כך:

הנוף חד גוני והמקומיים ממש עניים. די מדהים שרוב הנסיעה היתה בגובה 4000 מ' אבל עדיין הכל מסביב נראה כמו פלטה שטוחה ולא היה נוף מעניין.

הפיק מבחינתי ביומיים האלה היה הלינה בעיר נחמדה מאד בשם purmamarca, כולה 40 בתים, מתוכם 7 הוסטלים ועוד 2 מלונות. בכל אופן בערב יצאנו לאיזה פאב מקומי, ואחרי כמה כוסיות ויסקי מהסוג הזול ביותר בארגנטינה - והופעה של חלילנים מקומיים עם כלים אותנטיים אך עם חוש שמיעה לקוי - סגרתי את הערב עם כאב בטן וראש נוראי. אחח קשה :)) לפחות אתה ישן כמו מת אחרי כזה ערב :)

ויסקי זול כבר אמרנו?

עיר נחמדה שביקרנו בה:

גייזר פורץ לצד הדרך. בדיעבד הסתבר לנו שמדובר בצינור ביוב שהתפוצץ :)

דברים שהצלחתי לאבד SO FAR:

1. שיחון ספרדי-עברי (מצטער רומן ומרינה, אני אקנה אחר).
2. כיסוי מקלדת מסיליקון עם אותיות בעברית (מצטער טלטול, באמת שאהבתי את המתנה שלך...)
3. פילם מלא בתמונות (מצטער כולם :)

המסע לחיפוש הבנדנה:

אחד הדברים הנחמדים בטיול מהסוג הזה הוא שיש בו המון נקודות קטנות של אושר שמגיחות באופן לא צפוי. למשל, הכובע שלקחתי לטיול לא מצא חן בעיני והחלטתי לנסות למצוא בנדנה במקום. עכשיו מסתבר שלא רק בישראל חושבים שזו אופנה של שנות ה-80 אלא גם בארגנטינה. בכל חנות שבה בדקתי - מזכרות לתיירים, הלבשה לגברים, לבנים לנשים - זה פשוט פריט בלתי ניתן להשגה. בסופו של דבר מצאתי משהו מרופט וקרוע שאפשר היה לקנות במחיר מופקע, אבל זה היה שווה את רגע האושר הקטן הזה.

רגעים קטנים של אושר:

נראה לי שמספיק להפעם ולכן אעצור כאן.
בפעם הבאה אכתוב קצת על חיי הלילה בסלטה וגם בקורדובה - התחנה הבאה :)

אלון

נ.ב.
בנתיים מצאתי את השיחון. הלכתי לקנות תחתונים והייתי צריך לבדוק איך קוראים לזה (וכמו שאני עושה בד"כ ניסיתי להצביע על המקום ולהסביר את עצמי באנגלית גרונית אבל המוכרת רק נכנסה לאי-נעימות קלה. לכן חשבתי פשוט להראות לה למה אני מתכוון אבל אז נזכרתי בשיחון). בכל אופן הוא היה בכיס שלי כל הזמן. how typical :)