עלילותיו של אחד בדרום אמריקה

ברילוצ'ה 18/12 10:00

אני עם הכוס תה של הבוקר. התחלתי לנסות ולחסוך קצת בהוצאות על האוכל - פעמיים ביום במסעדה זה באמת יותר מדי - מה שאומר שהבחור צריך לבשל. יש כאן את כל הדרוש במטבח, אבל עדיין לא הגעתי לזה נפשית, אז אני בוחר בפתרון ביניים ואוכל את שאריות הפיצה מאתמול.

סתם, האמת היא שאתמול בישלתי בפעם הראשונה בארגנטינה. בתפריט - פסטה עם רוטב מוכן (של קנור) וסלט ישראלי. היה קשה לארגן את הסלט כי אין להם מלפפונים שווים כמו אצלנו, ובאופן כללי קשה למצוא ירקות שווים, אבל יצא משהו נחמד.

טועם "מאטה" בפעם הראשונה (לא טעים):

טועם פסטה תוצרת עצמית בפעם הראשונה (ברור שטעים :))

פסטה, סלט ישראלי ובחורה מקסימה העונה לשם המקסים עוד יותר - חורחלינה. היא עזרה לי להתמודד עם המטבח בפעם הראשונה. כמו שאפשר לראות בתמונה היא השאירה אותי להתמודד עם האוכל לבד :)

העיר ברילוצ'ה יפה מאד וכך גם ההוסטל שבו אנחנו ישנים. למעשה באתי עם המון ציפיות לגבי העיר - כי כולם מפמפמים את ברילוצ'ה כמו אני לא יודע מה - אבל קצת התאכזבתי, התשתית גרועה כמו בכל עיר אחרת בארנטינה, ונראה לי שהמוניטין של המקום מגיע בזכות ההרים והאגמים שמסביב. הבתים אומנם יפים אבל קשה להגיד שהם "כמו בשוויץ" (לא שהייתי שם), כי כאמור הכל ישן ולא מתוחזק כראוי. אבל, עדיין יש כמה פינות יפות.

ההוסטל (tango inn) קצת רחוק מהמרכז, אבל עם פזו שלושים אתה מגיע עם אוטובוס למרכז העיר. מומלץ.

כפי שניתן לראות בתמונה, המסירות של העובדים למקום מרשימה אך עשויה להיות קטלנית.

בכל אופן היום הזה מוקדש לקניות - פליז, בלון גז, שוקולדים (ברילוצ'ה היא בירת השוקולדים של ארגנטינה) ושוטטות בעיר. דרך אגב הישראלידיה בעיר חוגגת - אבל הפרצופים כבר מוכרים. למשל את ט' הזכורה לטוב מכאן פגשתי כבר בקורדובה ואתמול שוב בברילוצ'ה.

בנוסף לשוקולדים גם הבשר כאן מצוין - במסעדת דון אלברטו המפורסמת אכלתי את הסטייק פילה הכי טוב שטעמתי מעולם.

ברילוצ'ה 19/12 12:30

אני בפארק, עוד שעה יוצאים לטרק הראשון בארגנטינה. אתמול והיום עשינו סבב קניות, חיפושים והשוואות מחירים בברילוצ'ה. למלתחה שלי נוספו כובע, פליז (צהוב בית-ספר) ושק שינה הכי פושטי בעולם (100 ש"ח). מתישהו אני אולי אשלח חבילה הביתה כי כל העסק נהיה כבד.

בנוסף אתמול יצאנו למקום שנקרא הק"מ ה-17 - זו גבעה שנמצאת 17 ק"מ מהעיר ואפשר לעלות אליה עם רכבל, ומשם יש תצפית פנורמית מדהימה על כל האזור, לפחות של 270 מעלות. האזור עצמו נקרא "שבעת האגמים" (למרות שיש הרבה יותר), ובאמת שם ראינו את הנופים היותר בטיול עד כה.

הרכבל:

נוף טיפוסי:

מרחוק - ברילוצ'ה:

למעלה יש מסעדה נחמדה. תמונה אומנותית משהו, לא ?

סן-מרטין 22/12 1:20

טוב, הרבה דברים קרו מאז הפעם האחרונה שכתבתי.

קודם כל לגבי הטרק: מדובר היה ביומיים אינטנסיביים למקום שנקרא "הלגונה השחורה". אתה מתחיל ביער ומטפס...

בדרך יש זבובים טורפי אדם, שלג טובעני, ומלא ישראלים. אתה מטפס לגובה רב, דופק את הברכיים, אבל בסופו של דבר מגיעים ללגונה בפסגה, מראה באמת באמת מדהים !

הרבה פעמים צריך לחצות גשרים שנראים כך (בדיעבד זה אחלה גשר דרך אגב):

טבילת אש ראשונה לנעליים. הן עמדו במבחן בכבוד רב.

באיזשהו שלב מגיעים לשלג, היה כיף :)

למרות שהשלג עושה חיים קשים...

ולעיתים יש רגעי שבירה...

בסופו של דבר מגיעים ללגונה. היה שווה כל רגע ! (בתמונה אפשר לראות את הבקתה שבה ישנים - "רפוחיו", שימו לב לפרופורציות)

לדעתי זכיתי בפרס "התיק הגדול ביותר" בטרק הזה, עקב מספר דברים מיותרים שלקחתי (אין צורך בבגד ים ללגונה של מי קרח). אפרופו ציוד מיותר על הגב ראינו זוג שהביא איתו תינוק (!), לא שיש לי התנגדות אבל הבכי שלו קצת פגם בפסטרוליה של הרפוחיו. הפסטורליה הנ"ל כוללת יין, נרות (אין חשמל) והרבה קלפים :)

רוב האנשים ברפוחיו היו ישראלים. היתה שם איזו קבוצה של 13 איש שהביאו איתם רק שתי כיכרות לחם וכמה שקיות אורז, והם התקמצנו על 8 פזו לצורך שימוש במטבח, אז הם עשו תורנויות על הגזייה בחוץ בשלג. דפוקים לגמרי. אני ואופיר הבאנו פסטה ורוטב, לחם, מיונז ועוד כמה דברים קטנים, שילמנו את הכסף בשביל המטבח ועשינו ארוחת מלכים.

בכל אופן כך נראה רפוחיו:

יוצאים שוב לדרך.

הירידה היתה קשה, בעיקר כי ניסינו לתפוס את האוטובוס של 3 בצהריים. לא הצלחנו (איחרנו ב-5 דקות אחרי שרצנו 3 שעות), אבל הרווחנו מסעדה טובה בכפר וכמובן את הסיגריה של סוף הטרק (אני לא מעשן למי שתוהה).

ובכן, כאמור עכשיו אני בסן-מרטין. הגענו לכאן ברכב שכור ביחד עם עוד שני ישראלים שפגשנו במקרה (וכמו תמיד העולם קטן, אחד מהם כבר מכיר וטייל עם אופיר בטיול האחרון שלו באירופה). העיר נמצאת מצפון לברילוצ'ה, ובדרך נמצא אזור "שבעת האגמים", כך שלמעשה הדרך עצמה היתה מדהימה. יש כאן המון אגמים, ירוק, פרות, שלג באופק וכו'.

למרות זאת הטיול עצמו לא היה כזו חוויה כמו הקודם עם הרכב, אולי כי בסופו של דבר עד כמה שהנוף מדהים אתה מתרגל אליו אחרי שעה נסיעה ואז אתה מתחיל להשתעמם. גם נראה לי שתמיד אגם ייראה מלמטה פחות יפה מאשר מלמעלה. כרגיל בתמונות מהסוג הזה קשה להעביר את התחושה אבל ננסה בכל זאת...

ברילוצ'ה 23/12 18:20

לפעמים המגורים המשותפים בהוסטל גורמים לתופעות מעניינות. למשל כשאני ואופיר נכנסנו לחדר בהוסטל אחרי הטרק, דבר ראשון ניגשתי להתפנות אחרי יומיים קשים. כשיצאתי אפוף ריחות טובים היתה בחדר בחורה נוספת שבדיוק הגיעה. well, מדברים קצת, מכירים, אבל לאחר מספר שניות היא פלטה "execuse me" וברחה החוצה. יש לי תחושה שאני יודע למה אבל התירוץ המשעשע שלה היה "there are too many boys in the room". נו באמת :)

ומילה לסיום, מעכשיו לא עוד אנשים מוכרים. אופיר ואני נפרדנו ברוח טובה ועכשיו אני מטייל לבד - היום הוקדש לקריאה ואיסוף חומר על המשך הדרך. מחר אני עובר לצ'ילה, לעיר שנקראת פוארטו מונט, ואז מתחיל להדרים באזור שאמור להיות יפיפה.

אז לבנתיים אומר להתראות (hasta luego), וד"ש לכולם בבית :)

נ.ב.

יש מצב לחבילה הביתה בקרוב. מי שרוצה להזמין משהו זה הזמן. כל הקודם זוכה ואני בכל מקרה לא מבטיח כלום :)