עלילותיו של אחד בדרום אמריקה

אל-קלפאטה - 6/1 11:30

הפעם אני כותב את הבלוג יחסית מהזכרון, בעיקר כי נגמרו לי הדפים בפנקס ואין לי כח לקנות פנקס חדש כדי לרשום את הדברים ב-online. בקיצור התחלתי לזרוק :)

מה שזה אומר זה שאני מתרכז בעיקר בתמונות ואם אני אזכר על הדרך באיזו חוויה מעניינת שהיתה לי אני אזרום עם זה.

בכל אופן אני נמצא באל-קלאפטה, עיר תיירותית להחריד שמטרתה בחיים לאכלס את כל התיירים שבאים לראות את האטרקציה ששמה "הקרחון המתנפץ".

דוקא עיר מגניבה למדי, בעיקר כי יש כאן הרבה תיירים ואנשים שאפשר לדבר איתם, וגם ההוסטלים ברמה גבוהה. מצד שני אין כאן מה לעשות חוץ מהמטרה שלשמה באתי לכאן - אז נעבור לתמונות.

פגשתי בדרך בחורה נחמדה בשם קאטי. עד כמה שזכור לי היא גם ברזילאית וגם יהודייה, שילוב שלפחות אותי הפתיע (בברזיל יש הרבה ערבים אבל פחות יהודים).

הקרחון ד"א נקרא מתנפץ על שם גושי הקרח שאמורים להתנפץ על המים כל כמה דקות לקול מצהלות התיירים. בפועל כל חצי שעה נופלים כמה פירורי קרח והתיירים המסכנים רק מתבאסים שהם לא הספיקו להוציא את המצלמה בזמן. בכל אופן ככה זה פחות או יותר נראה... (אני יודע, בקושי רואים כלום :)

לאחר החוויה המעניינת בקרחון המתנפץ המשכתי לחוויה מיותרת בעליל של שיט בנהרות הקרח מסביב לקרחון. היא מיותרת בעיקר בגלל שהיא עלתה לי יותר ממאה דולר, ועל הספינה היו בעיקר זקנים עשירים ומשפחות.

למרות זאת עדיין נהניתי מאד ולו רק מהעובדה שהחוויה היתה אקסלוסיבית משהו :)

בדרך רואים המון גושי קרח ממש יפים. במצלמה זה כמובן עובר פחות טוב...

קונדסון

אל צ'לטן - 8/1

התחנה הבאה היא מקום תיירותי נוסף ששמו אל צ'לטן. המקום הזה הוא בסיס יציאה לטרקים בהר הפיץ-רוי, אחד המפורסמים בארגנטינה והיפים ברכס האנדים בכלל. המקום כל כל תיירותי ככה שכשהאוטובוס נכנס לכפר מורידים את כל התיירים כדי להעביר אותם תדריך והוראות בטיחות (לא לזרוק ניירות טואלט בשטח, מה לעשות אם תוקף אותכם דב, איך עושה שפן וכו' וכו').

בכל אופן בכפר היו  רוחות מטורפות ככה שאי אפשר היה לצאת לטרק. לכן יצאתי עם קטיה למקום שקט יותר - מפל פושטי למדי אבל היתה הליכה מעניינת.

קטיה, בחורה מפונקת שכמותה, החליטה שנמאס לה רוח והמשיכה הלאה. אני לא נותן למזג אוויר לשטות בי ובטח שלא התכוונתי לוותר בכזאת קלות על הטרק אז החלטתי להישאר עוד לילה. בערב הכרתי את ניאב - פסיכולוגית ילדים חמודה מאירלנד - והיא היתה נחושה עוד יותר ממני לצאת לטרק. וזה מזל, כי למחרת היה גשם נורא בבוקר ולמרות שאני כבר חשבתי לוותר החלטנו לצאת בכל זאת. זה הסתבר כאחד ההימורים היותר מוצלחים בטיול הזה :))

למרות התחזית שדיברה על קור, גשם ורוח כל היום, כשהגענו להר גילינו שנפתח חלון בשמיים במיוחד בשבילנו והיה מזג אוויר פשוט מעולה! אין מה להגיד, אחד הטיולים היפים ביותר שעשיתי אי פעם. לכל מי שמגיע לאזור - חסר לו שיחמיץ את הפיץ-רוי - באמת חוויה של פעם בחיים.

ההר מרחוק, כמה דקות לסיום העלייה...

למעלה למעלה אתה מגלה שיש גם לגונה נחמדה.

עוד 100 מטר ואתה מגלה לגונה נוספת - עם צבעים מדהימים...

מאחורה יש מפל שלג, פשוט יפייפה (אפשר לראות את הגלים שנוצרים).

נראה מאד פסטורלי אבל המים קרים מדי בשביל להתרחץ.

פארק טורס דל-פאינה - 15/1 17:35

אני בפארק המפורסם בדרום צ'ילה, אחרי שסיימתי טרק מפרך של שלושה ימים.

היה אחלה טרק, למרות שהרסתי את הברכיים לחלוטין.

הידעתם כמה סוגי כאבים יכולים להיות ברגל? יבלות, העצמות הקטנות שמעל האצבעות, בגיד אכילס, בפיסת העור הקטנה שמעל הזרת שתמיד משתפשפת בנעל, וכל זה עוד לפני כאבי הברכיים - יש שני סוגים למעשה, אחד לירידה ואחד לעלייה. במישור אתה מרגיש את שניהם ד"א.

כפיצוי על העונשים הגופניים קיבלתי טרק יפיפה ומפנק, כאשר לעיקר הפינוק אחראים ההוסטלים שבהם ישנתי בדרך. מדובר בבתי מלון לכל דבר ועניין, אשר למרות העובדה שהם תקועים באמצע שום מקום הם עדיין יכולים להציע מיטה נוחה, מקלחת חמה, ארוחת ערב ובירה בסוף הטרק. נשמע שטויות אבל זה עושה את כל ההבדל אחרי 10 שעות בחוץ עם גשם :)

כל המסלול היה מפוצץ ישראלים, אבל בהוסטל לא ראיתי בכלל. שם היו בעיקר מבוגרים עשירים. אני לא מחזיק מעצמי כזה - והמקום לא כזה יקר (לילה פחות יקר מצימר בארץ) - אבל אלו היו הטיפוסים. בכל אופן פה ושם הכרתי אנשים על המסלול אבל את עיקר הטרק עשיתי לבד.

ביום הראשון טיילתי לקרחון שנקרא "קרחון גריי".

ביום השני - ל"עמק הצרפתי". מזג האוויר היה נורא, עננים וגשם כל היום, ממש פספוס מבחינת הנוף והתמונות.

באונייה בין היום השני לשלישי.

ביום השלישי, כפיצוי על מזג האוויר מהיום הקודם, קיבלתי יום נפלא. עליתי לראות את ה"טורוסים" המפורסמים - מגדלי אבן אדירים שהם לב הפארק.

אז זהו, עכשיו אני ממתין לאוטובוס חזרה העירה, מחר אני ממשיך הלאה ליעדים הבאים...

פונטה ארנס לראות מושבות של פינגווינים ואולי חיות נוספות.

להתראות בנתיים,

אלון