עלילותיו של אחד בדרום אמריקה

פונטה ארנס - 17/1

העיר הזאת היא אחת הדרומיות בצ'ילה. הסיבה העיקרית להגיע לכאן היא מושבות הפינגווינים שאפשר לראות כאן, יש כאן אי שהם מסתובבים עליו באלפיהם ואתה יכול להסתובב ביניהם ולהרגיש פינגווין לרגע.

אני כבר די מומחה בהתארגנות בעיר חדשה - הדבר הראשון שאתה צריך זה tourist information ומשם אתה משיג מפה. עליה אתה מתחיל לקשקש כל מיני דברים: הוסטלים, אינטרנט, מכבסה, סוכנויות נסיעות, מסעדות ובארים טובים וכו' וכו'. המפה הזאת תמיד נמצאת בכיס להתמצאות ובשבילי היא חיונית - בפעם היחידה שהייתי בלי מפה שכחתי לחלוטין איך קוראים להוסטל שלי ואיפה לעזאזל הוא נמצא.

בקיצור היום בדקתי את נושא הפינגווינים וראיתי שהמחירים בשמיים. רוצים ממך קרוב ל-70 דולר לכל הסיפור, ועם כל הכבוד לפינגווינים יש גבול. זה לא שהם עושים לך מסג' בגב. אז במקום האי הנ"ל יצאנו לשמורה קרובה יותר באוטובוס, ראינו מאות של פינגווינים בלבד, אבל לדעתי החוויה אותה חוויה.

הפארק עצמו די משעמם - אתה הולך בדרך מגודרת ורואה את הפינגווינים מסביבך.

אבל איזה חמודים... כשהגעתי לשם הגוזלים כבר כמעט עברו את שלב הפלומה.

יש הרבה מהם, במיוחד על החופים.

ככה נראה בית של פינגווין - מין מחילה באדמה.

את הטיול דרך אגב עשיתי עם בחור גרמני מבוגר בשם טרסטן שזה עתה השתחרר מהצבא. מסתבר שהוא היה פייטר רציני - לחם באפגנסיטן, קוסובו וכו' - ואת רוב היום העברנו בדיונים על מלחמה בטרור והדרך הטובה ביותר לשלום עולמי :)

הוא גם סובל מתסביך אשמה די רציני בכל מה שקשור לשואה - כמו גם גרמנים נוספים שפגשתי - הוא כל הזמן הזכיר את הנושא ולטענתו זו הסיבה שהתגייס לצבא מלכתחילה. אל תשאלו אותי מה הרקע האישי שלו ושל משפחתו בכל הנושא הרגיש הזה, כי לא שאלתי. בכל אופן היה מעניין לדבר איתו, ושונה מרוב האנשים שהכרתי עד היום אשר היו קלילים יותר.

אושוויה - 19/1

אושווייה. העיר הכי דרומית בעולם. הרעיון הזה תופס כל כך חזק כאן שאתה אפילו יכול ללכת לעירייה ולהחתים את הדרכון בחותמת שמעידה שהיית "בסוף העולם". לדעתי זה קצת מטופש אז וויתרתי על הרעיון הנחמד, אבל יש כאן עוד המון דברים אחרים לעשות.

יצא לי להכיר כאן בחורה שוויצרית שמטיילת לבד - סוג של רופאה עתודאית אבל בגרמנית - ואת כל הפעילויות עשינו ביחד. נסענו ברכבל לראות "'קרחון" ותצפית על העיר מלמעלה, מה שהיה נחמד, אם כי לאחר הקרחונים שראיתי בקלפאטה אתה כבר פחות מתרשם.

חוץ מזה היינו בפארק הלאומי של אושוויה, וזה באמת אחד הפארקים היפים ביותר שהייתי בהם בטיול הזה. אין כאן נופים של הרים דרמטיים כמו שאני אוהב, אבל היער מאד מאד יפה, ויש המון מקומות עם דשא טבעי וארנבונים מקפצים, ומלא פינות לעשות פיקניק - המזג אוויר היה ממש מצוין - ובאופן כללי אתה מרגיש בסרט של דיסני.

בתמונה - שני אמריקאים שטיילו איתנו.

וחוץ מזה אכלתי שוב מאכלי ים, ואסדו בהוסטל שהייתי בו, ומלא שוקולדים - מתי בריכה מתי :))

דרך אגב, king crab זה פשוט מעדן. מלך הסרטנים :)

תמונת האסדו. כעקרון שני החבר'ה שבתמונה הם תיירים כמוני אבל בגלל שהם גם ארגנטינאים הם חייבים להבין בבשר, נכון? הם היו אחראים על האש, ואני צילמתי אותם בזמן פעולה. בני 18 דרך אגב, אבל כשיצאתי איתם לאכול את ה-king crab חשבתי שהם בגילי. הבגרות שלהם די הפתיעה אותי, אבל בסיכומו של דבר אני חושב שזו תכונה משותפת לכל הארגנטינאים.

ריו גאג'גוס - 22/1 14:10

את היום הזה אני מקדיש לשינה ואינטרנט (למשל לטובת הבלוג הזה). בין השאר סגרתי מקומות לבואנוס איירס והימים הראשונים בברזיל.

העיר הזאת גדולה למדי אך משעממת, אין כאן תיירים כמעט. ישנתי כאן לילה לאחר שהגעתי בנסיעה של 12 שעות מאושוויה, והיום בערב יש לי נסיעת המשך לבואנוס איירס. 36 שעות נוספות... יהיה כיף :)

חוץ מזה פגשתי כאן שוב (במקרה) את אופיר, מה שהיה הפתעה נעימה - הלכנו לאכול בערב במסעדה ספרדית שם אכלתי את צלעות הכבש הטעימות ביותר שיצא לי לטעום אי פעם. אני נהיה אנין טעם שזה כבר מפחיד :)

נוף אופייני של הדרך לבואנוס איירס.

בואנוס איירס - 24/1

טוף. אז שוב אני בבואנוס איירס. העיר הזאת, כמו שאולי כבר כתבתי בתחילת הבלוג, היא גדולה. מאד גדולה. אבל עדיין היא נראית כאילו לקחו את אבן גבירול ושיכפלו 100 פעם - הרבה חנויות קטנות ותשתית לא במיוחד מפותחת. גם אין כאן תרבות צריכה כל כך, קניונים, גורדי שחקים וכו' - בקיצור ניו יורק היא לא (ויסלחו לי ידידיי שמוצאם מבואנוס איירס).

בכל אופן יש לי יומיים לבלות כאן. התכנון - ביקור בגנים הבוטניים, גן חיות, וסיור באזור שנקרא טיגרה עם חבר ארגנטינאי שהזמין אותי לסיור הזה.

הדבר הכי מעניין בגנים הבוטניים היה מרבץ החתולים הזה.

הגן חיות עשה את תפקידו נאמנה, וכל החיות שיתפו פעולה: הנמרים שאגו, הדובים נהמו והילדים הלכו מכות וביקשו גלידה.

סתם, הילדים יכולים להאכיל את החיות באוכל שקונים במיוחד - רעיון יפה לדעתי.

יש דמיון מסוים, לא?

פרס למי שינחש כמה סלמנדרות מופיעות בתמונה.

בואנוס איירס - 25/1

כאן אני רוצה לכתוב כמה מילים על פבלו. הכרנו באוטובוס לפוארטו מונט (לינק). הבחור, בן 40 פלוס לדעתי, עובד בממשלה הארגנטינאית בתפקיד דומה למה שעשיתי בצבא בזמנו (בקריה, למי שזוכר), ככה שהיה לנו הרבה על מה לדבר ב-6 שעות נסיעה. למרות שהנסיעה עצמה היתה סיוט ולי לא ממש התחשק לדבר פבלו היה אקסטרה ידידותי (כמו כל ארגנטינאי) והחלפנו מיילים בסוף הנסיעה. מכל זה יצא שכאשר הגעתי שוב לבואנוס איירס הוא הזמין אותי לבוא לביקור ולטייל ביחד באזור.

כמה אנשים אתם מכירים שיש להם גריל כזה בבית? ארגנטינה או לא ארגנטינה? :))

הטיול התחיל במקום שנקרא San Isiero, מין עיר קולוניאלית בסגנון עתיק.

בתמונה, חבר של פבלו - חביאר - שהצטרף אלינו לטיול. כמי שטייל במקום הרבה פעמים עם הילדים שלו הוא ידע לספק הסבר על כל בית ובית.

אח"כ נסענו לאזור שנקרא Tigre. שם יש נמל על הדלתה של נהר sarmiento, וכל האזור מדהים ביופיו !

מומלץ בחום, למרות שזה קצת סיפור להגיע (שתי רכבות).

המקום הוא גם נקודות מסחר חשובה לפירות.

וגם לעיבוד עורות.

עלינו על סירה קטנה, ושם התחלנו לשוטט בין האיים שעל הדלתה.

כל אי כזה מבודד ואפשר להגיע אליו רק בסירה, אבל זה לא מונע מאנשים לגור על האיים האלה. בד"כ מדובר באנשים עשירים. פבלו טוען שיש כאן אנשים שמגיעים כל בוקר לעבודה במרכז בואנוס איירס בסירה. כולה 40 דקות שייט - מה זה לעומת קו ראשל"צ תל אביב? :)

מה שכן, לא תמיד הספינה מגיעה בשלום :)

כאן לדעתי חביאר לקח על עצמו קצת חירות אומנותית בפוטושופ. בכל מקרה זה יצא נחמד.

הדובדבן של הטיול, תרתי משמע. עוד יום מפרך עבר על כוחותינו :)

בערבים ד"א הייתי יוצא מההוסטל לכל מיני מקומות נחמדים, לבואנוס איירס יש הרבה מה להציע (לי דווקא אין, אין תמונות :)

מה שכן הייתי חוזר מסטול, מה שכמעט וגרם לי לאחר את הטיסה לברזיל... במקום לקום ב-6 בבוקר כמתוכנן, לאכול ארוחת בוקר כמו בן אדם, לקחת אוטובוס (של שעתיים) ממרכז העיר לשדה תעופה ולעלות למטוס של 11, קמתי ב-9 ועשרה מה שדפק את כל התכנון המוקדם. שני השעונים לא פעלו - אין לי מושג איך זה קרה - אבל אולי זה קשור לאלכוהול מהערב הקודם ולפיזור הכללי שלי. מה שבטוח זה שבחיים לא התארגנתי כל כך מהר - תוך 10 דקות כבר הייתי במונית :))

ולסיכום הפרק של ארגנטינה, כמה אבחנות מסכמות על דרום אמריקה. לקוח ממייל נחמד שקיבלתי מיוני.

1) גם אם קוראים לסוכנות טיולים `יענקלה`, `פיסטוק`, `שאול` או `גדעון`, מי שעובד שם כרגע זה מקומי בשם קרלוס.

2) ייתכן שהקולומביאנית ההיא נדלקה עליך בגלל השיזוף, השרירים שלך והסיפורים שלך מגבעתי. את רוב העבודה, בכל אופן, התל''ג הישראלי כבר עשה עבורך.

3) יש לך תצלום של עוף דורס, גבוה ומטושטש ? זה קונדור, לפחות עד שיוכח אחרת.

4) והברזילאית הכוסית שרקדה איתך בקרנבל ? זו בחורה, לפחות עד שיוכח אחרת.

5) סופת שלגים בטרק בצ'ילה, קפיצת באנג'י מגובה 120 מטר, תנינים בג'ונגל – אבל עם יד על הלב, מה יותר מפחיד מהשניה הזאת כשמורידים את המים בשירותים ?

וברוח אופטימית זו, אגיד שלום שלום.

הפרק הבא (והאחרון כנראה) יהיה על ברזיל.

ביי,

אלון

נ.ב.

ת'כלס אני כבר בארץ. את הבלוג אני ממשיך לכתוב בעיקר מהזכרון וכדי שיהיה לי למזכרת בעתיד (וגם כדי לחסוך שאלות מהסוג "נו אז איך היה בטיול" :)

ואם כבר מדברים על ההווה - מזל טוב לדוד ואיילת, הורים חדשים בישראל לבת מקסימה בשם אריאל !

יש דברים יותר חשובים ומשמעותיים מטיול לדרום אמריקה, גם אם הם לא כתובים בשום בלוג :))