לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מי שלא ניסה .


החיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנשמת, אלא לפי כמות הרגעים בהם עצרת את נשימתך

Avatarכינוי: 

בת: 16





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2009

פרק 24 - דברים חדשים .


 - כעבור שבועיים -

"נו את מתרגשת ?" שאל רוני את אמילי

"לא כ"כ..." ענתה לו

"טוב כן ! מאוד , איך אפשר שלא?..אנחנו חצי שנה ביחד ופעם ראשונה שאני רואה את ההורים שלך..אז כן אני קצת הרבה לחוצה מושי.." הוסיפה

רוני קם וניגש לאמילי שסידרה את האיפור שלה ליפני היציאה וסובב אותה לכיוונו

"אל תדאגי יפה שלי..יהיה בסדר, אין לך ממה להיות לחוצה" אמר לה

"מה אם הם לא יואהבו אותי ?" שאלה

"איך אפשר שלא לאהוב אותך?" אמר ונישק אותה

לאחר הנשיקה אמילי סידרה את שיערה והם יצאו מן הבית לכיוון מלון "הילטון" שמה היו הוריו של רוני

הם הגיעו לפתח הדלת ואמילי הייתה לחוצה מתמיד, והאמת שגם רוני מסיבה לא מוסברת...

רוני דפק על הדלת והיא נפתחה

אמא של רוני עמדה בפתח הדלת

"שלום ! תיכנסו תיכנסו..." אמרה אמא של רוני ששמה היה וויקטוריה

הם נכנסו פנימה וויקטוריה הובילה אותם לחדר האוכל הענקי שהייתה להם בסוויטה הנשיאותית

ומיד הצטרף גם אביו של רוני ששמו היה סטיב ,

"אז את אמילי ?" שאלה אמו של רוני

"כן ..נעים להכיר אותכם הזוג ג'ונסון" ענתה אמילי

"תודה ..את יודעת בתמונות שרוני הראה לי את ניראת הרבה יותר מרשימה.." אמרה אימו בגסות

"כן..אמ תודה?" ענתה אמילי ספק אומרת ספק שואלת

"באמת , בתמונות את ניראת אחרת ..לפחות 2-3 קילו פחות" אמרה וויקטוריה

"אמא !!!!!!" אמר רוני

"שנשב לאכול ?" שאל סטיב שכבר ידע לאן תוביל השיחה

"ברצון" אמרה וויקטוריה

הם ישבו בשלחן מלא במאכלים של העשירון העליון

כמובן שאמילי הייתה רגילה לכל זה , אח היא העדיפה יותר את הפשטות ,היוקרה לא הרשימה אותה במיוחד

"אז מה תוכניותיך לעתיד?" שאלה וויקטוריה

"אין לי ממש תוכניות , אני אוהבת לשיר..אני גם מנגנת קצת על גיט.." אמרה אמילי אח וויקטוריה הספיקה לקטוע אותה באמצע

"בגיטרה ? זה ממש לא מקצוע המביא כסף , את צריכה לדאוג למשפחה שלך הפרסום  לא ממש מביא הרבה כסף , במיוחד בגרמניה" אמרה וויקטוריה

"אני מקווה שאת טועה" אמרה אמילי בציניות

"במה אבא שלך עוסק ?" שאלה וויקטוריה

אמילי החליטה לשקר , כי הם לא מצאו חן בענייה והיא רצתה ליראות אם יש להם את התועבה לכסף

"אבא שלי עובד במפעל , ואמא שלי קופאית" ענתה להם

"כן , עכשיו אני מבינה מאיפה קיבלת את החינוך שלך " ענתה וויקטוריה

"אמא !!!" קרא רוני

"מה רוני? , רואים איזה חינוך היא קיבלה ומאיזה בית היא הגיעה ! מה לעשות שהיום חשיבות האדם היא לפי הכסף שיש לו ?" אמרה וויקטוריה

"את יודעת מה וויקטוריה , אני מציעה שתיצאי מהבועה שלך , יש המון אנשים נפלאים בעולם הזה , אם הרבה יותר חשיבות מימך .ותנחשי מה ? שגרים בבית רגיל , בלי נסיעות מסביב לעולם . ולא קונים את הבגדים הכי יקרים . ומביאים הביתה משכורת מינימום . אנשים שיודעים מה אלו חיים . אני מציע שגם את תמצאי חיים גבירתי"

אמרה אמילי

"בחיים שלי לא שמעתי כזאת חוצפה !" אמרה וויקטוריה

"תמיד יש פעם ראשונה " אמרה אמילי

והיא קמה לקחה את דבריה והלכה לכיוון הדלת

"אמילי!" קרא רוני . שידע שזה בדיוק מה שיקרא .

"אני ממש מצטער" אמר לה

"רוני , אני לא חושבת שזה ילך בנינו בצורה הזאת , מצטערת" אמרה לו ויצאה מהבית בלי לשמוע את תגובתו

היא החליטה לחזור לגרמניה , לאחיה, עוד באותו הלילה היא הלכה לקחת את דברייה מהמלון ולעלות על טיסה , וזה מה שהיא עשתה אח היייתה לה הפתעה קטנה בשדה תעופה ,היא ראתה את מי שהכי לא  רצתה ליראות , כן כן , היא ראתה את כל החבורה : טום , אליז , אולביה , ומי אם לא ביל ?

היא החלה לפלס את דרכיה כדי שלא יראו אותה ולזמן כרטיס לטיסה הבאה לגרמניה , היא הצליחה להזמין כרטיס לטיסה בעוד שעה

היא לקחה אותה עשתה סיבוב קצר בדיוטי פרי , הגיע לחנות דיסקים וראתה את הדיסק הנמכר ביותר של להקת "טוקיו הוטל : הצעקה"

על העטיפה היו ביל וטום ועוד שני בחורים לא מוכרים ,היא מיהרה לקנות את הדיסק בלי שאף אחד יראה אותה

"כמה זה?" שאלה

"20 דולר" ענה המוכר

היא שילמה לו ומיהרה לצאת מן החנות .

הטיסה הגיעה והיא החליטה לקחת את הדיסקמן כדי לשמוע את הדיסק של טוקיו הוטל .

כשהיא התיישבה במושבה במחלקת עסקים , הפתיעה אותה אורח לא צפוי

"היי , אמ אכפת לך שאני ישב ליד החלון ?" שאל אותה

היא הסתובבה והייתה עצובה ושמחה במחלוקת לגלות את ביל

"ביל..." אמרה "לא , לא אכפת לי .." אמרה

ביל התיישב במקומה ואמלי התיישבה במקומו

"אז מה.., את פוחדת מטיסות ?" שאל אותה ביל

"לא , אני שונאת אבל שהם נמשכות הרבה זמן " אמרה

היא הרגישה את הפעימות שלה , ושמעה באוזנייה את שלו

והוא גם הרגיש את שלו , וידע שהיא גם מתרגשת .

ביל שם לב לדיסק מוכר מבצבץ מערמת הדיסקים ששכנה על ירחייה של אמילי

"מה יש לך פה?" אמר ומשך את הדיסק

"דיסק של טוקיו הוטל ?" שאל המום ...

נכתב על ידי , 10/1/2009 23:23  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





4,412

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למאלני - סיפור טוקיו הוטל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מאלני - סיפור טוקיו הוטל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)