" And the voilence caused silence Who are we mistaken? but you see it's not me it's not my family in your haed they're fightin' With their tamks and thier bombs And their bombs and their guns In your head they're cryin' ! .... " "Zombie Zombie... " " Another mother's breakin' hearts is taking over.. We must be mistaken ! ... It's the same old teem since 1916 .. In your head they're still fightin' ! ..." "With their tamks and thier bombs And their bombs and their guns In your head, In your head they're dyin' ! .... " I love this song! It's easy song to play guitar and I love the moral of it. And if my Mom knew of this song - it's mean it's old! song so. It's amazing song! Enjoy listening! [And reading? ]
שבוע גדנ"ע עבר.
היינו בבסיס גדנ"ע בשדה בוקר. היה כל כך כיף!
מומלץ לכל מי שרק יכול!
המטווח היה כיף אדיר וללכת במדים היה יצוגי ואחראי עם תחושה טובה אחרי.
ורצון עז להמשיך ולהשאר שם. בשדה בוקר.
יש לי חלום לגור שם.
דעותיי בטח ישתנו עוד רבות.
אבל יש לי חלום לגור שם.
וחזרנו הביתה.
הייתי אצל חבר שלי, נחגוג שנתיים בעוד חודש פחות יום.
29 ימים למען האמת.
אז איחלתי לאימו חג שמח [ליום העצמאות] ושכחתי שהיא קצינה בצה"ל, ושיום העצמאות שלה, לא כל כך שמח.
אלא די עצוב. ומדכא.
שכחתי שאין איתה חברים בשל היום שלפי, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
שכחתי.
והיא בכלל שכחה שזה חג. היא אומרת לי "איזה חג?" בתמיהה
ואני עונה "יום העצמאות". ומתחרטת על הרגע כשיצאתי מהמכונית שלה.
והיא "אה.. "ונסעה. התחושה שנשארה אחרי היא ,שעוררתי לה נקודת אור בשבוע האפל שפקד אותם
גיליתי שסבא של החבר שלי נפטר. אני לא יודעת מאיזה צד של הוריו, אבל זה בטח שבוע קשה
בתחילת השבוע יום הזיכרון לשואה ולגבורה [שהוריה הם ניצולי שואה.. או שזה סבא וסבתא שלה... ]
ובשבוע הקרוב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שזה בכלל עצוב. ויום העצמאות.
בדרך יש לנו מתכונת בכימיה ובאנגלית.
ויש גם נסיעה לראשל"צ.
ויש את הסופ"ש הזה, שהיום לפנות בוקר, הוא נפטר, משמע: הדייט שקבעתי עם החבר שלי מבוטל.
יופי..
מסכנים.
והאם אצטרך ללכת לשבעה? איפה זה בכלל?
רק אם הוא יבקש, ורק אם יזמין אותי.
ויופי.
יש לי יום וחצי ללמוד למתכונת. [כי לא היה לי יותר,]
הגדנ"ע היה חובה.
10 שניות סיימתם, 10 שניות זוז.
"כן המפקדת 10 שניות ..."
10,
9,
8,
7,
6,
5,
4,
3,
2,
1,
"תם הזמן הקשב המפקדת!"
ואתם עומדים בהקשב, וזה אומר וי בין הרגליים ויהלום מאחורי הגב [מושגים צבאיים , לך תבין]
ככה כל השבוע עבר.
המפקדת שלי הייתה אדירה, יפה וטובה. לא הורידה אותנו ליותר מידי פק"לים.
היה לנו שיעורי נשק [לקראת המטווחים בM16 ארוך] ושיעורי מ"ק [מורשת קרב]. האוכל היה זוועתי. צבאי לכל דבר. היה לנו יום שדה.
ג -גוון
ת- תווי לוואי
צ- צורה וצל
ת- תנועה
זחילות למיניהן, הליכות למיניהן. גוונים למיניהם, וקצת מ"ק בשטח, ואז החלה סופת חול מטורפת.
בזה היה ערב יום השואה והגבורה. [היה טקס]
ובטקס למדנו
"עמוד נוח" "עמוד דום"
ו.. "המסדר יעבור לנוח, עמוד נוח." או לחילופין "המסדר יעבור לדום, עמוד דום" ורק אבל רק רגש שמאל זזה.
היה מרגש. וזה הטקס שהכי הרגשתי שאת היום הזה, הכי הרגשתי שאני חיה, הייתי על מדים בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובטקס עצמו.
מעצים ומרגש.
מומלץ לכולם .
המסדר יעבור לנוח , עמוד נוח!
..
ו" היד לעולם לא על ההדק, ב-כן המ"מ[מפקדת מחלקה] הייתי ברורה?!" - ואתם עונים "כן המ"מ! " .
"אלו חוקים שנכתבו בדם, דם של חברים שלנו, של החיילים שלנו.. "
"עד כן בכן המ"מ הייתי ברורה?!" היא שואלת שוב ושוב.
ואתם שוב ושוב "כן המ"מ!" בכל הכוח.
..
כן זה מה שמהדהד לי בראש כבר יומים "כן המפקדת". "הקשב, המפקדת" . "היד לעולם לא על ההדק".. "אוזניות הרכב!" . "מ.." "נשק דרוך." "נ..."
והכי קטלני . "אש! " [אשאשאשאשאשאשששש!] "וכל מה שאני רוצה לשמוע אחרי המילה "אש " שאומר, זה יריות." המ"מ אומרת.
ואתם בלחץ של, האם אצליח? האם העמוד בזה. ההדף של היריה לא יכאיב לי.
והם מפחידים אותך ,וברגע האמת. זה כיף
ולא מלחיץ.
טוב כן יש לך נשק ביד ו! תמיד לכיוון המטרה ! ולחי נשענת על הקנה והעין פקוחה מעט והשני עצומה מנסה דרך הכוונת הראשונה, כוונת סכין והשני כוונת פרפר [או משהו כזה] לכוון למטרה , "איפוסון אמצע". WTF... טוב.. "איפוסון אמצע"....
והמטרה זזה, כי יש רוח, והיא רק מקרטון, וזה רק דף A4 וזה מרחק גדול מכדי באמת לכוון, וניסיתי.
והצלחתי?
[אש!]
[וברקע דרך האוזניות 80% שקט... יריות.. 90 יריות נורו בכל מקצה.]
90 כדורים.
ואני יריתי רק 10. והרגשתי שיריתי אחד.
"אצבע לעולם לא על ההדק.."
אולי זה היה ההבדל . אמרו לנו לאט. לעצור בין לבין.
אבל.
את בלחץ של אש. מטווח. יריות סביבך, וכל מה שאת שומעת ומרגישה את פעימות ליבך המתחזקות בכל שניה הקרבה לנשק.
את הדריכה של אלו מימינך ושמאלך ואת עצמך בקושי מחזיקה את הנשק, מכניסה "מ .." ורועדת ללא סיבה שאוכל להסביר.
אש היא צעקה. אש.. ויריות.
אני מנסה להבין איך, איך זה נגמר כל כך מהר.
תוך שעה 540 כדורים נורו. 6 מקצים , ואני בחמישי.
מפחיד.
מרתיע
וכיף.
לי היו רק 10.
לאחר שניות בודדות אולי דקה חצי דקה.
אני לוחצת על ההדק [ושקט ]
זה לא יורה..
תהיתי אם סיימתי או נתקע הנשק ,המפקדת באה מאחורי ואמרה [צעקה!] "סיימת ! להסתובב!!" .
ואת מתוך אינסטינקט, עוזבת , נועלת את הנשק, ומסתובבת .
בהקשב
.
.
.
.
.
.
..
אחרי דקה שכולם סיימו . "אוזניות הסר" .
"..
"..
וזהו יצאנו.
..
.
..בזה נגמר המטווח.
ותחושה עצומה בלתי ניתנת לתיאור עוברת בדמי, בעורקי ובורידי..
תחושת הסיפוק, של "הצלחתי!!!!!!!!!!!!!"
ושל אכזבה "זה נגמר.."
וכן החלטתי ..
עלי להתגייס, אני חייבת.
זו החלטה נבונה ונכונה, אני נורא רוצה לשרת בדרום בנגב. לא שזה נתון לבחירתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Hitomi chan