טיפת שפיות

בכולנו קיימת "תמונה פנימית", מין תמונה קפואה שעשינו עליה "freez", המגדירה בעצם את מה שאנו חושבים וחווים על גופנו. דימוי הגוף הוא חלק בלתי נפרד מהוויתנו ומהדימוי העצמו שלנו. דימוי הגוף משפיע על מצב הרוח, על שמחת החיים, על הבטחון העצמי, על המיניות וכמובן על דפוסי האכילה שלנו.

בהרבה מקרים קיים פער, במיוחד במקרים של הפרעות אכילה, בין התפיסה הסוביקטיבית לחזות האוביקטיבית.

דימוי הגוף נבנה בתהליך השוואתי ביננו לבין הסביבה. בדרך כלל בתהליך השוואתי ביני לבין "מודל" שהוא מודל טוב יותר יותר בעיני, או רצוי ולא מצוי. ככל שהסביבה מציבה מודלים רזים יותר, כך הפער בין מימדי גוף רגילים לבין מימדים "דוגמניים", הולך וגדל.

בדרך של השוואה, כמעט ואין סיכוי לצאת מזה בשלום. תמיד ידנו תהיה על התחתונה. תמיד ה"מודל" נראה יותר טוב מאיתנו, יותר יפה, יותר שווה, יותר מאושר. מכאן החיים בתוך תסכול הם כמעט דבר מובן מאליו.

הניסיון להיות "כמו" נוטל מאיתנו את זכותנו הבסיסית להיות ולהנות ממי שאנחנו. החיים בעריכת השוואה מתמדת, המגדירה מה יפה ומה לא, מה רזה ומה לא, מה מושך ומה לא, אינם מאפשרים שלמות, מעודדים התעסקות שלילית עם הגוף, פסילת הקיים ומניעת ההנאה הבסיסית והטבעית מהחיים.

אין ספק שלסביבה התרבותית, למדיה התקשורתית והפרסומית, יש חלק נכבד ביצירת התסכול הכרוני ממי שאנחנו.

הגיע הזמן לצאת מעבדות  לחירות ולהחליט שמותר וטוב להיות מי שאנחנו, כמו שאנחנו, כל אחת, שונה ואחרת.

זהו האני מאמין שלי. אני מזמינה כל אחת ואחת להצטרף, ומתוך כך להאמין בעצמה.

אם כל אחת מאיתנו תאמין בעצמה, ה"מודלים" יהיו מיותרים.