שעת סיפור.

שלום D=

מנשמע??

תודה רבה על כל התגובות,

זה מאוד מעודד =]

אז הנה הפרק השני, תהנו!

מארועי הפרק הקודם

אם אני לא אפתח את הפתק הגוף שלי יצרח- 'הצילו, אני נשרף!'

לרגע אחד חשבתי על דבר מוזר-

אם זה הפתק שלי, למה שירן צריכה לקרוא אותו? כאילו זה שלה?!

זה נחת על השולחן שלי, אצלי.

אבל- זה השולחן גם של שירן, והוא לא רק שלי פרטי, 

וזה טבעי שהיא תירצה לדעת מה קורה.

גם אני הייתי עושה את זה.

אני לא יכולה יותר, התחלתי ללכת עם היד שלי למחברת-

אני הייתי אדומה מרוב סקרנות וגם מהתרגשות.

לרגע חשבתי על משהו אחר לגמרי-

אבא אמר אתמול שהוא קיבל הצעת עבודה לניו יורק ואני חייבת לחשוב

איך לשכנע אותו שלא, ואז אמרתי לעצמי 'יש- אני  כבר לא מסתקרנת'.

וזה חזר אליי.. חבל שחשבתי על זה! באמת חבל.

הפעמון צילצל. לקחתי את הפתק והלכתי לצד של הכיתה.

ופתחתי את הפתק.

פרק שני

'עומרי אהובי'

למה אני מרגישה שאנשים מסתכלים עליי?

הסתובבתי אחורה ושירן הייתה מאחורי. אמרתי לעצמי- טוב, אנחנו חברות טובות.

בעצם הכי טובות, למה שלא תדע עליי?

אז פתחתי אותו והיה רשום-

' היי ניצן, מה קורה?

נפגש בחצר האחורית בהפסקה, אחרי שיעור מתמטיקה מתחת לעץ התאנה.

אוהב המון,

חסוי. '

כ"כ התרגשתי, הרגשתי שאני בעננים.

אבל אז שירן אמרה "תביא לראות, אני רוצה לראות"

חשבתי שהיא הסתכלה כבר, אבל היא לא הסכלה. איזה מזל ^^"

קראתי את הפתק הזה שוב ושוב. כאילו התעלמתי ממנה.

ואז אחרי כמה דק' היא אמרה שוב- "ניצן? למה את לא מראה לי?"

שתקתי כמה שניות ואמרתי- "אני.. אממ.. זה אישי! אני לא רוצה להראות לך!! אולי עוד מעט- אבל ממש לא עכשיו.

הרגשתי שהיא כועסת, שהיא חושבת שאני כבר לא חברה הכי טובה שלה.

אני לא יודעת מה לעשות! להראות לה או לא?

ואז נזכרתי- רגע, אני צריכה ללכת לחצר האחורית! עכשיו זה 'ההפסקה אחרי שיעור מתמטיקה'.

הלכתי, רצתי. כל הדרך חשבתי על מה שירן חושבת.

אבל אז הגעתי וראיתי את עדי.

מה היא עושה כאן? זה אמור להיות בן! אהה הנה לידה יש את עומרי- אבל מה היא עושה פה לעזאזל??

טוב נחיה ונראה.

אז התקרבתי אליה ושאלתי אותה- "כן, מה רצית?"אף פעם לא אהבתי אותה, היא נראתה לי רעה כזאת.

ואז היא אמרה כאילו לא קרה כלום- "זה לא אני זה הוא, עומרי הוא צריך לומר לך משהו."

לא ידעתי מה לעשות, מה היא רוצה ממני.

אחרי כמה שניות היא אמרה, "לכי אליו, הוא מחכה לך."

ואחרי כמה שניות [לקח לי קצת זמן להבין.] "אהה טוב. אני הולכת."

הלכתי אליו הוא נראה ממש מבוייש, הוא היה אדום, שיא האדום- עומד להיות ירוק.

ואז הוא אמר לי

יצא פרק חמוד,

לדעתי הראשון יותר יפה D:

הוא גם טיפה קצר =\

בכל זאת מקווה שאהבתם,

אוהבת המון,

עריכה:

אני מאוד מצטערת שאני לא מעדכנת,

פשוט אין לי מוזה להמשיך את הסיפור- אני מקווה שמחר יהיה עידכון.

מקווה שתבינו- עוברת עליי תקופה קשה. ><

אוהבת. 3>