דרך הבלוג של קסם שימושי  הגעתי לבלוג של הסופרת והבובנאית מרי רובינט קאוול שמציעה אתגר מעניין לחודש פברואר. באתגר היא מזמינה אותנו, בני דור האינטרנט, לכתוב מכתבים מנייר. כאלו עם בול שמשלשלים אותם לתיבה. כאלו שלוקח כמה ימים עד שהם עושים את הדרך משולחן הכתיבה שלכם עד לנמען שלכם. היא מעידה על עצמה שזו הרגשה לגמרי אחרת מלכתוב ומלקבל אימיילים.

בתור מי שגדלה בתקופה שלא היה אינטרנט, והיתה מתכתבת עם חברים באמצעות מכתבי נייר, אני זוכרת את הקסם העצום שהיה בלקבל מכתב, שהוא לא איזשהו חשבון שצריך לשלם. הייתי אוספת גם את הבולים שהיו מגיעים עם המכתבים, אבל זה כבר סיפור אחר.

במידה מסויימת, גם כתיבה בבלוג היא סוג של קסם כזה. זו כתיבה שהיא סוג של מכתב, גם לקוראים, אבל גם לעצמך של עוד שבוע, חודש, שנה או 10 שנים. אבל מרי רובינט קאוול מזמינה אותנו לאתגר חדש ומעניין של כתיבה טיפה שונה, צורת תקשורת שעבור רבים מאיתנו, ולא רק לצעירים שגדלו עם מקלדת ביד,  זו כבר צורת תקשורת זרה ולא מוכרת.

האתגר של קוואל הוא לכתוב מכתב אחד לפחות, בכל יום שהדואר פתוח. בעיני זה נראה קצת הרבה, אבל אולי יהיו כאלו שיעמדו באתגר המלא ויוכלו לכתוב 24 פעמים החודש. אבל מבחינתי גם אם לא תכתבו 24 מכתבים, ותכתבו רק מכתב נייר אחד אותו תשלחו בדואר, זה כבר עמידה באתגר. 

רוצים לנסות לעמוד באתגר הזה גם? ספרו בבלוג שלכם איך זה היה. הוסיפו לבלוג את הבול הזה

לא חייב לשתף בכל הפרטים, אם זה מכתב פרטי, אבל ספרו קצת מה היתה ההרגשה. אולי צלמו את המעטפה והעלו את הצילום לבלוג. את המכתב עצמו לא כדאי להעלות לבלוג, כי אז זה מפספס את האפקט שמכתב מנייר הוא מכתב ללא גיבוי (מיד תבינו למה הכוונה). 

יידעו אותנו שגם אתם לקחתם חלק באתגר, באמצעות הוספת קישור בפוסט שלכם לכאן, כך שתיווצר הפניה. 

אני מעלה לכאן תרגום חופשי שלי של הפוסט של מרי רובינט קאוול. מה שכתוב בסוגריים מרובעים אלו הערות שלי:

בספטמבר האחרון, לקחתי הפסקה של חודש מהאינטרנט. במהלך אותה חופשה, אמרתי לאנשים שהם יכולים להתכתב איתי באמצעות מכתבים מנייר. כמה אנשים עשו כך. כמה אנשים עדיין עושים זאת. כל מכתב גורם לי לאושר.

כשאני מחזירה מכתב תשובה, אני מוצאת שאני מאטה וכותבת אותו בצורה שונה מהצורה בה אני כותבת אימייל. אימיילים עוסקים בהווה. המכתבים מנייר שונים, בגלל שכל מה שאני כותבת צריך להיות רלוונטי עבור הנמען שאני כותבת לו גם שבוע אחר כך, כשהוא יקבל את המכתב. במידה מסויימת, זה מחייב אותי לחשוב יותר על מושג הזמן, משום שדואר רגיל הוא איטי יותר. "עד לרגע שתקבל את המכתב הזה..". זה מרגיע. זה אינטימי. וזה בו זמנית גם יותר ממושך ומחזיק מעמד מאימייל וגם יותר בר חלוף.

איך זה? אני מוצאת שפעמים רבות אני קוראת את המכתבים שאני מקבלת פעמיים - פעם ראשונה כשאני מקבלת אותם ופעם שניה כשאני מחזירה תשובה. לכן זה הופך את המכתב ליותר ממושך מחזיק מעמד. 

מצד שני, זה יותר בר חלוף, משום שאין לי עותקים של המכתבים שאני כותבת, ואני האדם היחיד שיש לו עותק של המכתבים שהמכותבים שלי כותבים לי. כך שזה יותר בר חלוף.

מתי היתה הפעם האחרונה שבה קיבלתם מכתב בתיבת הדואר? בחודש דצמבר אנחנו מקבלים הרבה מכתבים ואז פתאום נזכרים בתחושת העונג הזו, ברגע שמגיע כרטיס הברכה הראשון [לשנה האזרחית]. אתם יכולים להרגיש את ההרגשה הזו אפילו בתכיפות גבוהה יותר.

יש לי אתגר פשוט בשבילכם:

1. בחודש פברואר, שלחו לפחות משהו אחד דרך הדואר בכל יום שהדואר עובד. כתבו גלויה, מכתב, שלחו תמונה, גזיר עיתון, או דוגמת בד.

2. כתבו בחזרה מכתב לכל מי שכותב לכם. זה יכול להחשב כחלק מהפרטים שאתם שולחים.

כל מה שאתם מתחייבים אליו זה ל 24 פריטים. למה 24? יש ארבעה ימי ראשון [שבת אצלנו] ויום חופש אחד אמריקאי. למעשה, אתם יכולים לשלוח יותר מ-24 פריטים. אתם יכולים לפתח התכתבות שתמשיך לאורך החודש. אתם עשויים להינות מלגשת אל תיבת הדואר שלכם שוב.

מרגישים מאויימים? זה פחות מילים מ NaNoWriMo [אתגר אחר שרץ באינטרנט שהזמין את המשתתפים לכתוב רומן במשך חודש] ואני יודעת כמה מכם השתתפו באתגר ההוא. הצטרפו אלי לאתגר של חודש המכתבים.